לרוב, התירוץ הזה לא מגיע ממקום של פילנתרופיה. הטענה לא כוללת תשובה נחרצת לשאלה האם השיקולים נגד הולדה – הן הפילנתרופיים (הסבל והמוות של מי שנולד׍) והן המיזנתרופיים (סבל שייגרם לאחר׊׉) עולים על השיקולים בעד הולדה – הן הפילנתרופיים (כפי שיגדירו אותם אחדים) והן המיזנתרופיים (התועלת לקרובי משפחה וחברים, התרומה לחברה מתפקדת, הפחתת הסבל של חיות-הבר). הטוענ׍ בדרך-כלל קובע׍ שבחשבון התועלתני אין לדעת אם יצירת חיים תזיק או תועיל ולכן עלינו להיות אגנוסטיים ולא לשפוט אף-אחד מהצדדים (אלה הבוחר׊׉ להתרבות ואלה שלא).

אגנוסטיות מוסרית מעין זו – דחיית השיפוט המוסרי עד שיתבררו כל הפרטים בעניין ההשפעה על כל הצדדים - לא נראית בלתי-סבירה על פניה, אבל היא עלולה לשתק את המוסר המעשי. לדוגמא, נחיל אותה על נושא קרוב: הריגת בעלי-חיים שאינם אנושיים. שטחים נרחבים של אדמה משמשים לגידול פרות מרעה ולכן אינם מתמלאים בחיות-בר סובלות. האם עלינו להיות אגנוסטיים מוסרית בעניין שיסוף גרונותיהן של הפרות האלה? האם עלינו להימנע משיפוט מוסרי של כל מי שרוצה לדקור את היצור הרגיש הזה? ואם היו לפרות חיים ארוכים ונעימים ומוות מהיר? ואם הכסף ממכירת פגריהן מושקע ברווחת הדור הבא של עגלים? חִשבו על כל הסבל שנחסך מחיות-הבר.

בבירור אפשר להכיר בכך שפעולות מסוימות אינן מוסריות אם אכפת לנו מסבל. במקום לאפשר לאגנוסטיות מוסרית ברמה כזו להשפיע על המוסר באופן מצמרר, אפשר לנסות כמיטב יכלתנו להימנע מפעולות הנחשבות לרעות מבחינתנו, גם כשאנו פועל׊׉ להקל על סבלם של אחרים. כשם שברור שאנחנו לא צריכ׊׉ לשסף גרונות של פרות כדי להפחית את הסבל של חיות-הבר, אמור להיות ברור שאנחנו לא צריכ׊׉ ליצור חיים חדשים כדי להקל על הסבל של הקיימים – אפשר פשוט לתעדף אמצעים אחרים להקלה על הסבל.

האגנוסטיות המוסרית הזאת כנראה נובעת מהעובדה שהטוענ׍ לא באמת רואה בהולדה פעולה הפוגעת באופן ישיר, מפורש ומשמעותי במישה׊ אחר׍ ומביאה למות׎. כדאי להתייחס לנקודה זו.