תוכן עניינים
הערה: בתרגום שלפניכם נעשה שימוש בעברית רב-מגדרית, מערכת אותיות המאפשרת כתיבה באופן שניתן לקרוא ביותר מדרך אחת. כך למשל, את המילה "נשים" ניתן לקרוא כ"אנשים" או כ"נשים". "מישה" ניתן לקריאה כ"מישהו" או "מישהי". וכן הלאה. מצאנו שלאחר פרק הסתגלות קצר, הקורא (קוראים/קוראות) יכול לקרוא באופן שוטף תוך בחירה באחת האפשרויות העולות מן הטקסט.
תירוץ #1
תירוץ #5
תירוץ #7
תירוץ #11
תירוץ #13
תירוץ #15
תירוץ #17
תירוץ #23
תירוץ #25
תירוץ #29
תירוץ #31
תירוץ #33
תירוץ #35
תירוץ #43
תירוץ #45
תירוץ #47
תירוץ #49
תירוץ #55
תירוץ #57
תירוץ #59
תירוץ #2
תירוץ #10
תירוץ #12
תירוץ #18
תירוץ #24
תירוץ #28
תירוץ #32
תירוץ #34
תירוץ #40
תירוץ #44
תירוץ #48
תירוץ #50
תירוץ #58
תירוץ #60
תודה לדיויד ולאדם על התרגום הזה, פרי עמלם.
#1
בעלי-חיים שאינם אנושיים מתרבים אז מדוע שאנחנו לא נתרבה? זה חלק טבעי מהחיים.
הטענה בתירוץ זה היא שמכיוון שבעלי-חיים שאינם אנושיים (להלן בעלי-חיים) מתרבים, הרי שמותר מבחינה מוסרית לבני אדם, שהם גם בעלי-חיים, להתרבות. במילים אחרות, אם בעלי-חיים עוסקים בהתנהגות x, אז התנהגות x מותרת מבחינה מוסרית לבני אדם.
הפגם המרכזי בטיעון הזה הוא שבעולם החי קיימות התנהגויות רבות, כגון הרג וְלדים ואונס, שהרוב המכריע של הנשים יגנו. בהינתן שבעלי-חיים עוסקים הן בהתנהגויות שייחשבו למקובלות בהקשר האנושי, כמו שיתוף פעולה ושיתוף מזון, והן בכאלה שלא, כפי שהזכרנו קודם, הן אינן יכולות לשמש לנו אמת מידה אמינה לשיפוט מוסרי של התנהגות אנושית.
כשאנו בוחר התנהגויות מסוימות של בעלי-חיים ומשתמש בהן כהצדקה להתנהגויות שלנו תוך התעלמות מהתנהגויות אחרות של בעלי-חיים שהיינו מגנ, מדובר בכשל לוגי של בחירה סלקטיבית. למעשה, בהינתן שאנו יודע להבחין בין התנהגויות של בעלי-חיים שיהיו מקובלות בהקשר האנושי ובין כאלה שלא, ניכר שכבר יש בידינו סטנדרט מוסרי לשיפוט של התנהגויות אנושיות; אז למה שלא נשתמש בסטנדרט הזה מלכתחילה?
הטיעון שהולדה היא טבעית סובל מאותו כשל. זה אכן טבעי להתרבות, אך אין בעובדה שדבר הוא טבעי כדי להצדיק אותו מבחינה מוסרית. בטבע ניתן למצוא דברים שבהקשר האנושי ייחשבו טובים (כגון אלטרואיזם, שיתוף פעולה, חמלה) או רעים (כגון הרג ולדים, אונס, אכילת אחר בעודו בחיים) ולכן איננו יכול להשתמש בעובדה שדבר הוא טבעי כדי להוכיח שהוא טוב או רע; כשל מסוג זה קרוי "פנייה לטבע“.
#2
אם לא נמשיך להתרבות, בני-אדם ייכחדו בסופו של דבר. אז חייבים להתרבות למען המשך קיום המין האנושי!
כשהתירוץ הזה עולה, עליכ להיערך לכיוון קצת אחר בשיחה. השאלה הופכת להיות 'האם זה מוסרי לאפשר, או אפילו לקדם, את היכחדותו של המין האנושי?‘
ישנה שאלה אחרת עם פוטנציאל לדיון מעניין - האם מוסרי לאפשר לאנושות להיכחד מבלי שטיפלה קודם בבעיית הסבל של חיות הבר? שהרי אנו המין היחיד עם פוטנציאל לפתח את היכולת לעצור את הסבל הקיים בטבע (או לפחות לנסות לעשות זאת). אך עדיף כנראה להתמקד בהיכחדות האנושית לעת עתה. מי שדנ לראשונה בהיכחדות המין האנושי, סביר שלא היה ערוכ לדיון המורחב בנבכי האתיקה של יצורים בעלי יכולת חישה והסבל של חיות הבר.
בדרך-כלל כשמישה מתנגד להכחדה, נקודת המבט של אינה רציונלית אלא קולקטיביסטית ורגשנית. סביר שההתנגדות תהיה משהו בסגנון: "איננו יכולים לתת למין האנושי להיכחד כי יש לו איכויות שמחייבות את המשך קיומו, גם אם לשם כך אנשים מסוימים יצטרכו להקריב דבר-מה“. כפי שראינו לאורך ההיסטוריה, העדפת טובת הקבוצה על-פני היחיד מובילה לעתים קרובות לזוועה מוסרית, וקל לדמיין התרחשות כזו גם בהקשר הנוכחי. כדי לקדם את השיחה, צריך לשאול שאלות כמו "מדוע קיום האנושות הוא הכרחי?“ ו-"אם תתרחש היכחדות מרצון של האנושות מבלי לפגוע בזכויות היחיד, אז מהי בעצם הבעיה?“
אלה שיחות שמעניין לקיים, אך בסופו של דבר עדיף להחזיר את השיחה לְמה שנמצא בשליטת ב-השיח שלנו: התנהגות של.
#3
ממילא האחר ימשיכו להתרבות, אז גם אני יכול; הימנעות שלי הרי לא תשנה דבר.
כמובן שהימנעות של איש אח מהִתרבות לא תפחית משמעותית את מספר האנשים החדשים שמובאים לידי קיום. עם זאת, מוסריותה של פעולה אינה תלויה בפופולריות שלה, והאחריות שלנו היא לא על מעשיה של אחר אלא על מעשים שלנו ללא תלות במעשיה של אחר. לדוגמא, אם נקבל טיעון מסוג זה, נוכל גם להצדיק רצח של בעלי-חיים למאכל: 'אם כבר כול משלמ על הרג של חיות כדי לאכול את גוויותיהן אז גם אני יכול; ההימנעות שלי לא תפחית את מספר החיות הנהרגות בכל מקרה‘. רוא את הבעיה?!
טענה זו נועדה לנקות את הטוענ מכל אחריות מוסרית רק מתוקף מעשיה של הסובב אות. עלינו לזכור שאם בוחר 'להשתלב עם הנורמה‘ אז לא רק אנחנו מושפע מאותה אדישות מוסרית; פעולותינו משפיעות על אחר, וגם אם נקבור את הראש בחול בנוגע להשלכות, זה לא ישנה את הנזק שנגרם לאחר. אפשר כמובן להתעלם מהמציאות אבל אי-אפשר להתעלם מההשלכות של התעלמות מהמציאות.
בני-אדם טוענים לכתר המין החכם – היודע להבדיל בין טוב לרע – ובכל זאת אנו מוצא שבני-אדם, במקום לרצות לטפל בבעיה, מנסים לתרץ את תרומתם לבעיה בעובדה שגם אחרים עושים זאת. אם זה אינו כשל מוסרי, אינני יודע כשל מוסרי מהו.
#4
יש סיבה לכך שיש לנו מערכות רבייה; אנחנו אמור להתרבות.
העובדה שיש לנו היכולת להתרבות אין בה כדי לענות על השאלה האם עלינו להתרבות. האנטומיה שלנו ציידה אותנו ביכולת לבצע פעולות רבות שהיינו מחשיב מתועבות מבחינה מוסרית; האם לא סביר שנחשוב מעבר לשאלת היכולת לעשות דבר-מה ונשאל גם האם נכון לעשות אותו?
אולי יהיו שיגידו: 'טוב, מערכת הרבייה זה מקרה מיוחד כי יש לה ייעוד יחיד, לעומת חלקים אחרים בגוף שיכולים לשמש לדברים שונים לבחירתנו. לכן חייב להשתמש במערכת זו למטרה שלשמה היא קיימת‘. התשובה עדיין תקפה; בין אם לאיבר יש פונקציה אפשרית אחת או יותר, אין חובה להשתמש בו. איברים יכולים להישאר בלתי-מנוצלים.
רוב הנשים יודו שלפחות בנסיבות מסוימות הולדה היא בלתי-מוסרית: למשל אם הצאצא יסבול ממחלה גנטית משתקת שתגרום לו לחיים קצרים של סבל עז. ההכרה בכך, שאכן קיימות נסיבות בהן עלינו להימנע מהולדה, מוכיחה שעצם היכולת להתרבות לא מהווה הצדקה מספקת לעשות כן. אם היינו מקבל את הטענה שהִתרבות היא מוצדקת מבחינה מוסרית כי 'יש סיבה לכך שיש לנו מערכות רבייה‘, אז כל הלידות היו מוצדקות; כולל אלו שיובילו לחיים שלא שווה לחיות אותם (אפילו בסטנדרטים נטליסטיים).
#5
לפי הדת שלי מותר להתרבות.
לנשים רב יש אמונה דתית חזקה, ורב מה מאמינ שזה מקנה לה את הזכות לשלוט באחר בצורה כלשהי. זהו רעיון מאוד מסוכן שרב מהמקדמ אותו למעשה ידחו לאחר מחשבה (או שיפנו לטיעוני 'מקרה מיוחד‘).
אם נקבל את הטענה שמותר לנו לפגוע באחר משום שהדת שלנו מתירה זאת, מכך עולה כי למען העקביות עלינו גם לקבל את הטענה שלאחר מותר לפגוע בנו משום שהדת שלה מתירה זאת. יש אנשים, למשל, שטוענים שמותר להוציא להורג הומוסקסואלים כי הדת שלהם מגנה הומוסקסואליות, אבל אם מישהו יטען בפניהם שצריכה להיות לו אפשרות להוציא להורג הומופובים (כלומר, אותם) כי הדת שלו מגנה הומופוביה, האם הם יקבלו את זה? כנראה שלא. רוב האנשים יסכימו שברגע שמבינים שהתירוץ הזה הוא דו-כיווני, כבר לא כל-כך מפתה להשתמש בו.
כשבוחר להִתרבות, מדובר במעשה שמערב אדם אחר, וכפי שראינו – אמונה דתית אינה מהווה הצדקה מוסרית תקפה לכך. כמו-כן, אין זה רלוונטי אם הפעולה המערבת אדם אחר יפה בעינייך והיית שמח לו הייתה מתבצעת כלפייך, וזאת משום שייתכן כי לאדם האחר יש העדפות שונות משלך. ההִתרבות, במיוחד אם הנטליסטים מאמינים במושג הגיהנום, מעמידה אדם בסכנה. השאלה, אם הבחירה של מישה היתה לקחת את הסיכון הזה ולהעמיד את עצמ בסכנה, איננה רלוונטית - האמונה הדתית של אין בה כדי להצדיק נטילת סיכון כזה עבור אדם אחר.
#6
אם נפסיק להתרבות, מי יטפל ויתמוך בדור האחרון? אנחנו צריכ דור חדש שידאג לדור המבוגר; זה מחזורי.
זהו תירוץ מעניין. אמנם הוא אינו מצדיק התרבות, אך הוא מעלה בעיה אמיתית שיש להתייחס אליה.
ראשית, מדוע אין הוא מצדיק התרבות? הבאת אדם לידי קיום רק כדי שיוכל לשרת מטרה, כי יש לו תועלת כלשהי, היא טענה שגם נטליסטים לא היו מקבלים. לפי אותו היגיון אפשר להצדיק יצירת חיים למטרות שונות ובלבד שזה ייטיב עם הנשים הקיימ. זה יכול להוביל למגוון מעשים בלתי-מוסריים. האם מוצדק ליצור בני-אדם על-מנת שיאיישו את המפעלים והשדות כדי לשמור על רמת החיים שלנו? רוב הנשים ההגונ יודו שאין לכך הצדקה, ושצריך להכיר בכך שהחיים הם מצב לא מושלם הדורש התמודדות כמיטב יכולתנו עם מכשולים (כמו הזדקנות), אבל זה לא נותן לנו רשות להביא יצורים חדשים לידי קיום כדי לפתור את הבעיות שלנו. צאצאים אינם עבדים שבאים לעולם כדי לשרת אחר.
הערה: מקרה מיוחד, בו ניתן לטעון שזה מותר מבחינה מוסרית, הוא המשך קיום המין האנושי במטרה לתת מענה לסבל של חיות הבר. הבדל משמעותי בין מצב כזה לבין 'טיפול במבוגר‘ הוא שהפתרון המוצע לבעיה אינו שורש הבעיה – ואילו יצירת אנשים כדי שיתמכו באנשים אחרים היא כן.
כעת לעניין הטיפול במבוגר האחרונ. בכנות, ככל הידוע לנו כרגע, אין לזה פתרון מושלם. סביר להניח שעם סגירת התעשיות התומכות בהולדה, יותר נשים יעברו לתעשיות ולמחקר בנושא תמיכה בנשים בסוף חייה. זהו הר שיהיה עלינו לטפס עליו, יהיה עלינו לארגן את החברה כך שתוכל לדאוג לעצמה ככל הניתן גם בזמן שהיא מתכווצת. יתכן ולא נצליח למצוא פתרון מושלם.
#7
יש כל-כך הרבה סבל בעולם, שבראייה הכוללת ההחלטה שלי להביא ילד לא באמת תשפיע.
המשתמש בתירוץ הזה טוענ שמכיוון שמכלול הסבל בעולם כה גדול, תרומת לסבל אינה משמעותית דיה כדי להצדיק 'הקרבה‘ מצד שתפגע באושר ובהגשמה בחייה; הסבל שה גורמ הוא רק 'טיפה בים‘.
אך טיעון שכזה מצדיק, כנראה מבלי שהטוענ מודע לכך, כמעט כל פעולה בלתי-מוסרית שניתן לבצע, כי כל אחת מהן אינה אלא 'טיפה בים‘. לדוגמא, מישה יכול להשתמש בטיעון הזה כדי להצדיק שריפת ביתו של אחר מבלי שזה התגרה ב, רק לשם ההנאה. יהיה נכון לומר שהסבל הנגרם משריפת הבית הוא רק טיפה בים יחסית למכלול הסבל בעולם, אך אין זה מצדיק את הפעולה המסוימת הזאת. הטענה בעצם מבקשת לפטור נשים מהאחריות האישית להימנע, עד כמה שניתן, מגרימת נזק לאחר.
יש לציין גם שמעשה של איש אח, במקרה של הולדה ובמקרים נוספים, יכול לגרום לכמויות אדירות של סבל ואי-צדק. אם ניקח את הדוגמא של הבאת ילד לעולם, ההשלכות אינן מסתכמות בילד הז, כי נפתח פתח למאות (ואולי יותר) של דורות חדשים; אין להתייחס לכך בשוויון נפש.
#8
הילד שלי עשוי לגלות את התרופה לסרטן או להגיע להישג גדול אחר.
יש מספר דרכים להתמודד עם התירוץ הזה:
- הילד או הילדה שלעיל יובאו לידי קיום כדי לפתור בעיה שהיא בעצמה תוצאה של קיום. יצירת אנשים כדי לפתור בעיה שנגרמת מעצם קיומם של אנשים נדמית כנשיאת עצים יבשים לתוך בית בוער. לילד או לילדה יש סיכוי גדול בהרבה לחלות בסרטן מאשר לרפא אותו. במקום להזרים עוד נשים לתוך עולם עמוס בבעיות כאלה, למה לא להתמקד במיצוי הפוטנציאל של הנשים שכבר קיימ. אנחנו עוש כמיטב יכולתנו כדי למזער את הנזק שיכול להיגרם למישה, בזמן שאנחנו אלה שהעמדנו אות בסכנה מלכתחילה. מדוע לא להימנע פשוט מלהעמיד נשים בסכנה?
- הילד או הילדה עשויים לגלות את התרופה לסרטן – אם כי הסיכויים לכך קלושים ביותר – אבל מצד שני הם עלולים להיות רוצחים סדרתיים או טרוריסטים. אף-אח לא חושב על זה כשהא מביא אדם לידי קיום. השימוש בתירוץ הזה מגיע בדרך-כלל עם מסגור של 'הילד שלי אולי ירפא סרטן, ואם לא אז לא נורא‘. אבל זו אינה התמונה בשלמותה, אולי הם יעשו דברים טובים, ואולי יעשו דברים נוראיים, זה לא 'אולי ירפא סרטן ואולי לא‘ אלא 'אולי ירפא סרטן או אולי יטיס מטוס לתוך בניין או אולי יהיה נוכל‘ וכו'. מטרת תגובה כזו היא לא להיות תשובה מוחצת אלא להסיר את המשקפיים הוורודות והתמימות שדרכן הטוענ מביט בפעולותי האפשריות.
- בואו נניח שהטוענ יכול לספק את התנאים לכך שבסבירות גבוהה הבן או הבת של ימצאו תרופה לסרטן. למה לא לאמץ? ישנם מיליוני צעירים וצעירות החיים כיום ולא ממצים את הפוטנציאל שלה בגלל חוסר בהזדמנויות ובמשאבים. במקום ליצור אדם חדש, אמצו מישה שכבר קיימ.
#9
אני זקוק למשפחה שתתמוך בי לעת זקנה, אחרת אהיה בודד ואסבול מחוסר תמיכה.
נשים שמציג את התירוץ הזה אכן ראוי לאמפתיה. זה נכון, אף אח מאיתנו לא ביקש להיות כאן, אף אח מאיתנו לא בחר בנטל הזקנה והבדידות שלעתים קרובות נלווית אליו. עם זאת, אין זו סיבה להביא אנשים חדשים לידי קיום.
מדוע אין זה מצדיק הִתרבות? הבאת אדם לידי קיום רק כדי שיוכל לשרת מטרה, כי יש לו תועלת כלשהי, היא טיעון שגם נטליסטים לא היו מקבלים. לפי אותו היגיון אפשר להצדיק יצירת חיים למטרות שונות ובלבד שזה ייטיב עם הנשים הקיימ. זה יכול להוביל למגוון מעשים בלתי-מוסריים. האם היה מוצדק ליצור בני-אדם על-מנת שיאיישו את המפעלים והשדות כדי לשמור על רמת החיים שלנו? רוב הנשים ההגונ יודו שאין לכך הצדקה. צאצאים אינם עבדים שבאים לכאן כדי לשרת אחר.
במקום זאת, עלינו להכיר בכך שהחיים הם לא מצב מושלם ולהתמקד במציאת ובניית דרכים לענות על הצורך הזה באופן שאינו נצלני:
- בנו קהילה עם בנ גילכ כדי שבשלב ההזדקנות תוכלו לחלוק אית את החוויה הזאת.
- מצאו מוסד קיים שמספק טיפול וקהילה לקשיש.
- אמצו בעל-חיים שאינו אנושי מתוך דאגה לצרכים שלו ולמצבו הפגיע, ותקבלו כבונוס חבר שיספק לכ תמיכה נפשית.
- אמצו בן-אדם מתוך דאגה לצרכים שלו ולמצבו הפגיע. בעתיד הוא עשוי לגמול לכ ולהפגין דאגה לצרכים שלכ.
#10
להביא ילדים זה כל מה שאני רוצה בחיים, בלי ילדים החיים שלי חסרי-משמעות.
התירוץ הזה בא ממקום שאפשר להבין. לבני-אדם, כמו לשאר היצורים החשים, יש דחף מולד להתרבות. נשים רב אכן בונ את חייה סביב אותו דחף ביולוגי להתרבות ואז חי כחלק ממשפחה (ביולוגית). אך העובדה הזאת אינה משנה, כמובן, את האתיקה של ההתרבות.
כדאי קודם להכיר בכך שאין זה בריא במיוחד להניח את מקור המשמעות לחיים בידיו של אדם אחר, בין אם הוא קיים או לא. לרוב המכריע של הנשים עדיף להיות עצמאי (לא להסתמך על מעשיהם של אחרים) בעניין מקור המשמעות לחיים. בכל מקרה, רק משום שמישה שואב משמעות ממקור כלשהו, אין פירוש הדבר כי ברשות לעולל מה שהא רוצה לאחר. לדוגמא (אם כי קיצונית), רוצחים סדרתיים יכולים לשאוב משמעות רבה מרצח הקורבנות שלהם אבל לא היינו משתמש בתחושת המשמעות הזו כדי להצדיק פעולות כאלה.
יחד עם זאת, המשתמש בתירוץ הזה לא נידונו לחיים ללא משמעות, ישנן חלופות. אפשרות מתבקשת היא אימוץ. יש בעולם מיליוני ילדים וילדות ללא הורים, ואימוץ של אח מה יספק מקור משמעות כמעט זהה. יש לציין כי את האימוץ יש לראות דרך צרכי הילד ולא דרך ההגשמה שמקבל המאמצ. אפשרות נוספת היא למצוא קהילה חזקה או לפעול למען מטרה שמלהיבה אתכ. קיומה של קהילה שעוטפת אותך או מטרה אלטרואיסטית יכולות לסייע בהפחתה ואפילו נטרול של אותו 'צורך‘ להתרבות כי אפשר לשאוב משמעות מהאינטראקציות ומהיחסים עם נשי הקהילה או מההישגים האלטרואיסטיים.
#11
יהיה באפשרותי לתת לילדיי חיים טובים עם מעט סבל יחסית, לכן אין מניעה מוסרית שאביא אותם לעולם.
בואו נניח שהטוענ חי באזור אמיד, מוגנ מסבלי הקיום שהם נחלתם של רוב העמים האחרים (שלא לדבר על בעלי-החיים שאינם אנושיים). גם אם מישה עומד להביא אדם לידי קיום בתנאי שפע יחסי, אין בעולם שבו אנו חיים תנאים מעשיים שיכולים לתת ערובה לחיים ששווה לחיות אותם. במצב הנוכחי של קיומנו תמיד יש סיכון שמישה יקלע לחיים שמבחינת לא שווה לחיות אותם. מה לגבי האנשים שנולדים עם דיכאון קשה? מה עם אלה שנולדות עם מחלה כרונית - או שלוקות בה בשלב מוקדם בחייהן - שגורמת להן לסבל עז? שפע כספי עשוי להפחית את הסיכון במידה מסוימת, אך לא למגר אותו. לא משנה כמה קטן הסיכוי שיתרחשו הדברים האלה, אם יש סיכוי קל שבקלים שחיי של מישה לא יהיו ראויים למחייה, ואם אין זה הכרחי להביא אות לידי קיום אז אין זה מקומו של אדם אחר ליטול את הסיכון עבור, במיוחד כשאין מה להרוויח מנטילת הסיכון (אין רווח לנולד מהבאת לידי קיום כי אין ל רצון להיות קיימ).
החיים אינם אלא סדרה של צרכים – מול רבים מהם אנו חסרי-כישורים – שעלינו לספק כדי שנוכל למנוע מבריאותנו להתרופף. אין הגיון ביצירת צרכים שאינם חייבים להתקיים, במיוחד כשלא ניתן לספק אותם באופן יעיל.
התירוץ הזה גם מתעלם מההשפעה שיש לאחרים על רווחתו של אדם. העולם הזה מלא באנסים, רוצחים, טרוריסטים ועוד. להכריח אדם להיות קיים אינו אלא להמר עבורו מתוך תקווה נאיבית שהחיים יאירו לו פנים. מעבר לכך, הוא עלול גם להיות מקור של סבל עבור אחרים; מה מונע ממנו להפוך ליורה בבית-ספר או לאנס?
#12
בסופו של דבר נצליח למגר את הסבל, ואז ודאי לא תהיה יותר בעיה, נכון?
זה בהחלט אפשרי שבעתיד בני-אדם ימציאו אמצעים שיסירו את אלמנט הסבל מהקיום, אבל אין זו סיבה להביא אנשים חדשים לידי קיום.
ראשית, אין אנו יודע אם באמת נצליח להעלים את הסבל, או אם זה בכלל אפשרי; אבל לצורך הדיון נניח שנוכל לעשות זאת. למה שנשקיע מאמצים משמעותיים (שכנראה יידרשו לפרויקט כזה) כדי למגר את הסבל של יצורים עתידיים שעוד לא קיימים? קיומו של הסבל שלהם תלוי בקיומם. זה נראה מגוחך להביא לקיומם של יצורים – ובכך לחשוף אותם לסיכונים – ואז לנסות למזער את הנזקים שיחוו, כשאפשר פשוט לא להעמיד אותם בסכנה מלכתחילה. נראה שזה יותר הגיוני ומוסרי לא להביא לקיומם של יצורים חדשים, ואת המשאבים שהיינו משקיעים במזעור הסבל שלהם להפנות למזעור הסבל של אלה שכבר קיימים.
שוב, אם נניח שנוכל בעתיד למגר את הסבל ושעלינו לשאוף לכך, אנחנו לגמרי מתעלמ מהעובדה שעד לאותה נקודה עתידית יהיו דורות שלמים בתווך. הדורות האלה, מיליארדים של נשים כנראה, יובאו לידי קיום ויועמדו בסכנה כדי להביא אותנו לנקודה זו. האם היה זה הוגן שנשים נאלצו לחיות באנגליה של ימי הביניים כדי שהיום נוכל להנות מחיים עם טלפונים חכמים וטלוויזיות? איזו זכות יש לנו לגרום למישה סבל רק כדי למגר סבל של דורות שאינם קיימים (ועצם קיומם של דורות אלה הוא זה שיצור את הסבל מלכתחילה). אנחנו מעמיד בסכנה יצורים בעלי יכולת חישה כדי לפתור בעיה שאין כל צורך שתתקיים.
#13
תמיד התרבנו. זה נורמלי ותמיד היה כך.
אכן תמיד התרבנו, אבל האם מוצדק להמשיך לעשות דבר כלשהו משום שכך תמיד עשינו? רק משום שתמיד עשינו דבר כלשהו, אין פירוש הדבר שזהו מעשה מוסרי שיש לעשותו, או להמשיך לעשותו. לדוגמא, מאז ומעולם נהגנו להרוג זה את זה מסיבות קטנוניות, אבל רוב הנשים לא ישתמשו בעובדה שכך תמיד היה נהוג כדי להצדיק הריגת אדם מסיבה קטנונית היום.
בנוגע לנורמליות של ההתרבות: זה אכן נורמלי. עם זאת, רק משום שפעולה כלשהי מנורמלת בחברה שלנו, עד כדי הדבקת סטיגמה חברתית שלילית על הנמנע ממנה, אין בכך להצדיק את הפעולה מבחינה מוסרית. לעשות את מה שכולם עושים בין אם זה נכון או לא, זה קונפורמיזם ולא מוסר. כפי שאמר בוקר ט. וושינגטון:
"שקר אינו הופך לאמת, עוולה למעשה ראוי, ורע לטוב רק משום שהם מקובלים על הרוב“.
לדוגמא, בעוד שעבדות עדיין קיימת היום, היא לא נחשבת מעשה נייטרלי מבחינה מוסרית; הרוב המכריע של הנשים פוסל אותה בשל אי-מוסריותה. עם זאת, בעבר היא הייתה נורמלית, בכל חברה אנושית, ולרוב בקנה מידה המוני. דברים שכולנו מגנ כבלתי-מוסריים היו נורמליים בעבר. חובתנו היום היא לזהות מעשים בלתי-מוסריים מנורמלים ולפסול אותם.
#14
אעשה את חלקי בכך שאביא לעולם רק ילד אחד. זה עדיף על להביא שלושה או ארבעה.
הבחירה אינה אך ורק באחת משתי האפשרויות הבאות: או להביא הרבה ילדים או ילד אחד; הרי לכל אח יש היכולת לא להביא ילדים כלל. כמובן, להביא ילד אחד זה לא בלתי-מוסרי כמו שניים או שבעה או עשרה ילדים, אבל עדיין מביאים ילד אחד לידי קיום. האתיקה של הולדת ילד אינה תלויה במספר מסוים של ילדים פוטנציאלים. בין אם תכננת להביא 15 ילדים או רק אחד, השאלה המוסרית לגבי הילד האחד הזה לא משתנה.
השוו למשל לשאלה, האם יהיה מוסרי עבור אדם לתקוף ילד להנאתו הפרטית אם יצדיק זאת באמצעות הטענה 'הרי לא תקפתי 15 ילדים‘? לא, כמובן שלא; לא משנה כמה מעשים רעים היה באפשרותך לעשות, כל מעשה עומד בפני עצמו ויש לשפוט אותך בהתאם. זהו תירוץ מגוחך שאנשים מעלים מתוך תקווה שזה ייתפס כ"עמק השווה“ (בינם לבין מי – אני לא יודע); זה לא עובד באופן הזה.
עלינו גם להכיר בכך שההשלכות של הבאת אפילו ילד אחד אינן מסתכמות באותו ילד. זה פותח את האפשרות לשושלת של מאות דורות ויכול להביא לקיומם של אלפי אנשים חדשים; החיים של כל אחד מהם נכפו עליו.
#15
זה אנוכי לא להביא ילדים לעולם. אני בטוח שאת שמח להיות בחיים, למה שתמנעו ממישהו אחר את ההזדמנות לחיים?
כשלא מתרבים זה לא שולל ממישהו את החיים כי האדם הזה לא קיים, הוא לא מביט בכדור הארץ ממקום מרוחק ואומר הלוואי והייתי חי, הוא פשוט לא קיים; אם הוא לא קיים, איך הוא יכול להיות מקופח? אין את מי לקפח.
ההתרבות היא היא האנוכית. נשים לא מתרב לטובת הצאצא – שאינו קיים ואינו מרוויח מהבאתו לידי קיום – אלא כדי לספק את הרצונות שלה, ובתוך כך ה חושפ אדם לנזקים אפשריים. לבטח זהו המעשה האנוכי, להרגיש שיש לכ זכות ליצור אדם חדש עם צרכים לספק וסכנות להימנע מהן רק כדי שתוכלו לספק איזה חשק או צורך שיש לכ. בואו ניקח את התירוץ הזה עד למסקנה ההגיונית. אם זה באמת היה בלתי-מוסרי לא להתרבות, משום ששוללים ממישה את הקיום, אז חובתנו המוסרית ודאי הייתה להביא כמה שיותר ילדים (או לפחות את מספר הילדים המירבי שהמשאבים שלנו מאפשרים)?
אם את או אני שמח להיות בחיים כרגע, זה כנראה בשל שילוב של הדחף הביולוגי שלנו לרצות בהמשך הקיום (כדי להמשיך להתרבות, במונחים אבולוציוניים) ושל המזל שלנו שמאפשר לנו חיים טובים מספיק (באופן יחסי) כדי לחשוב כך.
#16
זו רק תפיסת העולם הדיכאונית שלך, את צריכ להסתכל על הצד הטוב של החיים.
בין אם זה נעשה בכוונה או לא, התירוץ הזה משמש להתחמקות מהטיעונים לאי-הולדה והתמקדות בהטיה שאולי קיימת אצלך (מעין כשל לוגי מהסוג הגנטי). טיעון הוא משהו שיש לשקול לגופו, ללא קשר להטיות של מי שמציג אותו; אם הטיות אלה גרמו להעלאת טיעון פגום אז התייחסות עניינית תחשוף זאת בלאו הכי.
נתעלם מהעובדה שההִתרבות היא למעשה כפייה של תפיסת עולם על אדם אחר (מה אם ליילוד לא תהיה ראייה חיובית כמו להורה?) ונתייחס לתירוץ עצמו. לגבי "הסתכלות על הצד הטוב של החיים“, הרמיזה כאן היא שאנטינטליסטים לא לקחו בחשבון את החוויות המהנות (או הדברים ה'טובים‘) בחיים ושאם היו עושים זאת, החיים לא היו נראים כדבר שכל-כך נורא לחוות אותו. התירוץ הזה באמת מפספס את העיקר. כן, אנחנו יכול לחוות הן את הטוב והן את הרע בחיים, אבל מה שחשוב הוא שלטוענ אין הזכות להמר בשביל אדם אחר, במיוחד כשאין מה להרוויח מההימור (שהרי אדם לא מרוויח מהיווצרותו); אין זה מקומ של מישה ליצור אנשים אחרים רק משום שהא מעוניינ בכך.
#17
אם החיים כל-כך נוראיים אז למה את לא מתאבד?
ההבחנה המרכזית שהתירוץ הזה מפספס היא ההבחנה שבין הפסקת קיום לבין מניעתו מראש. אם, מכל סיבה שהיא, מישה הובא לידי קיום, אז כללי המשחק משתנים. כעת יש ל רצונות והעדפות והא חווה דברים. לגבי כל מי שכבר קיימ – עלינו למקסם את הפוטנציאל של לשגשג, ועלינו להקטין את הסיכוי של לסבול. כמובן שלא נוכל לעשות זאת באופן מושלם אבל עלינו לשאוף לכמות סבל מינימלית עבור כל תושבי כוכב הלכת הזה. לכן, אם אדם כלשהו מבקש למות – אם החיים שלו נהיו כל-כך בלתי-נסבלים שהוא מעדיף לסיימם בצורה מכובדת – אז זו הבחירה שלו.
כמובן שיש סיבות פרקטיות רבות לכך שאנטינטליסטים ירצו להישאר בחיים: העלאת מודעות לאתיקה של ההתרבות וקידום זכויות בעלי-החיים הן רק שתי דוגמאות לכך.
כהערת אגב, התירוץ הזה למעשה מראה עד כמה ההִתרבות אינה מוסרית. כדי להמחיש נקודה זו, הנה תיאור של מצב דומה:
דמיינו כי לילה אחד אתם הולכים ברגל הביתה. רכב עוצר לידכם וכמה גברים מכניסים אתכם בכוח למושב האחורי ודוהרים לכביש המהיר. אתם מבועתים, סובלים, מתחננים ושואלים "למה אתם עושים את זה? לאן אתם לוקחים אותי? איך אתם מסוגלים לעשות את זה?“ והם עונים בפשטות: ”אם אתה לא אוהב את זה, הדלת לא נעולה, אתה יכול לקפוץ החוצה. אבל אל תאשים אותנו על זה שאתה כאן, אנחנו לא מכריחים אותך להישאר – יש דלת. אם מה שאנחנו עושים כל-כך נורא, פשוט תקפוץ החוצה.“
#18
אל תנסו לכפות עלי את האמונות שלכם, זו בחירה אישית שלי אם להתרבות או לא.
התירוץ הזה מעניין. בדיוק כמו שטכנית זו בחירה אישית של מישה אם להרוג חיה בשביל אוכל, או ללכת לפארק הסמוך ולתקוף ילד, גם להתרבות זו בחירה אישית של. אבל זה לא העניין, העניין הוא המוסריות של המעשים האלה; השאלה היא האם עלינו לעשות את הדברים האלה.
ככל הנראה הטוענ משתמש במונח "בחירה אישית“ כדי להוציא את המעשה מתחום המוסר – כמו הבחירה בשיר האהוב עליך או איזו שירה לקרוא – עניין שאינו מצדיק חקירה מוסרית. אך זה איננו המצב; הבחירה להתרבות משפיעה ישירות על אדם אחר. זהו הימור על רווחתו של אחר, והמעשה הזה נמצא עמוק בתחום המוסרי. אז אי-אפשר פשוט לומר "זו בחירה אישית“ ולחשוב שאת יכול לעשות ככל העולה על רוחך. יש לך היכולת ליצור אדם חדש ואת האחריות לא לעשות זאת.
#19
ילדים צריכים להיות אסירי-תודה על קיומם.
בתגובה להצהרה כזו, מן הראוי לשאול מספר שאלות הבהרה: "איזה ילדים? אלו שנופלים בידי סוחרי מין? אלו שנפגעים בפיגועי טרור? אלו שהיו בתאונה בגיל צעיר ונותרו עם כאבים כרוניים? אלו שנולדים עם דיכאון?“ בכל פעם שאנחנו מביאים ילד או ילדה לעולם אנחנו חושפים אותם לשלל הסכנות האלה. נכון, ייתכן כי הנזקים והמכאובים יפסחו עליה, ואולי נצליח לעזור לה להתמודד עם כל התחלואות, אבל אין זה תפקידנו להעמיד אות במצב הזה מלכתחילה. גם אם הסיכוי שלה להיוולד עם מחלה ניוונית איומה הוא זעיר, למה שניקח את הסיכון הזה כשיש כל-כך הרבה ילדים שכבר קיימים וזקוקים לאימוץ?
אנו מהמר על רווחתם אך ורק כדי לספק את הרצון הביולוגי שלנו להתרבות, וזה איננו עניין שילדים צריכים להיות אסירי תודה עליו. אם כבר, אנחנו אלה שצריכ להיות אסירי תודה על כך שילדינו לא דורשים מאיתנו יותר דין וחשבון.
#20
עדיף שתתמקדו בלעזור לאנשים שכבר קיימים, במקום כל הטירוף הזה עם אנשים שאפילו לא קיימים.
יש מגוון מטרות שראוי לעסוק בהן שעניינן שיפור איכות החיים של אלה שכבר קיימים – ויש לעסוק בהן – אבל אין להתעלם ממצב החירום המוסרי שבו ממשיכים להביא יצורים חדשים לידי קיום; אפשר גם וגם. אמצו מטרה חשובה, ובמקביל אל תעשו ילדים ואל תעודדו אחר לעשות זאת.
אם חושבים על זה, יהיו לכם יותר זמן ומשאבים להקדיש למטרה שבחרת אם לא תתרבו. בנוסף, אי-הולדה תפחית את מספרם של האנשים, ושל בעלי-החיים בכלל, העלולים לחוות אסונות ותחלואות כמו רעב, בצורת, מחלות וכו'.
כמו כן, צמצום מספר האנשים המובאים לידי קיום, לאורך זמן, יפנה משאבים עבור אלה שכבר קיימים. אי-הולדת ילדים תביא לכך שיהיו פחות 'מתחרים‘ על כל משאב; לכן יותר משאבים, שהיו משמשים לאנשים חדשים, יעמדו לרשותם של האנשים הקיימים שאנו מנסים לעזור להם – וגם לנו, כדי לעזור להם.
#21
אבל לא הייתם מנהלים את השיחה הזאת אם לא הייתם נולדים.
אבחנה חדה! אכן, האדם עמו הם משוחחים לא היה קיים אם הוריו לא היו מביאים אותו לידי קיום. עם זאת, לעובדה שהוריו יצרו אותו – וכתוצאה מכך הוא מדבר כעת עם מי שהעלה את התירוץ הזה – אין שום קשר לשאלה האם הם קיבלו החלטה מוסרית או לא. העובדה היא שאנו חיים בחברה בה הורות היא הנורמה והיא מתקבלת ללא מחשבה ביקורתית. יש לנו נטייה אבולוציונית לרצות להתרבות ואין זו אשמתו של הפרט שהוריו הלכו בדרך ההִתרבות ללא הטלת ספק.
אך מכיוון שהאדם שנאלץ לשמוע את התירוץ הזה אכן קיים, עדיף שינהל כמה שיותר שיחות בנושא אי-מוסריות ההולדה (או ישתתף בצורה אחרת של אקטיביזם אנטינטליסטי) בניסיון לשכנע אחרים לא להתרבות. זהו למעשה ניסיון למזער נזקים ולהפיק את המיטב מהמצב שבו הוא נמצא. אחת מאותן שיחות היא השיחה המתנהלת עם מי שהעלה את התירוץ הזה.
#22
כאב הוא סובייקטיבי. אולי מה שאת רואה כסבל לא יתפרש כך על-ידי ילדך.
לרוב, התירוץ הזה נדמה כמאמץ אחרון להצדיק הִתרבות – המקבילה הנטליסטית ל"גם צמחים סובלים“ – באמצעות קביעה חסרת כל ביסוס. מדובר בניסיון לטעון שלמרות שלכל בני-האדם יש מערכת עצבים דומה וחוויית כאב דומה (לא כולל חריגות גנטיות נדירות) הילד שלהם איכשהו יחווה כאב בצורה חדשה שתהיה כל-כך שונה מהחוויה שלנו שכבר לא יהיה הגיוני להסתמך על הניסיון, המחקר והידע שלנו כנקודת ייחוס. או שמערכת העצבים של הצאצא שלהם תלבש צורה אנטומית שונה או שהוא יחווה 'כאב‘ באמצעות מנגנון אחר שאינו מערכת העצבים.
העובדה היא שאין לנו שום סיבה לחשוב שהילד שלהם, או כל יצור חדש אחר לצורך העניין, יחווה כאב בצורה שונה. אין לנו סיבה לחשוב שהילדה שלהם תוולד עם מערכת עצבים שונה באופן מהותי, או תכונה אנטומית חדשה, שמייצרת צורה שונה של כאב או משנה את האופן שבו היא תחווה אותו. כל הראיות מצביעות על כך שהיא תוולד, כמו כל אחת אחרת, עם אותה מערכת עצבים ותחווה כאב כמו כולנו. כמובן, לכל אחד יש מזג רגשי שונה ותגובות שונות, אך משהו יסודי משותף לכולנו: אם תכרות לי את היד... אני ארגיש את זה וזה יכאב.
#23
מי את שתגיד.י לי מה לעשות?
זהו טיעון ריקני שאנשים – במודע או שלא – משתמשים בו כדי לנסות להתנער מאחריותם האישית בעניין מוסרי מסוים וכדי שלא יצטרכו להצדיק את מעשיהם או את אמונותיהם. גם רוצח או אנס יכולים באותה מידה לומר "מי אתם שתגידו לי מה לעשות?“ כפי שאמר מייקל שרמר:
"כבר לא מקובל סתם להציג את אמונותייך בענייני מוסר; את צריכ לספק סיבות עבורן, וכדאי שהסיבות האלה יהיו מבוססות על טיעונים רציונליים וראיות אמפיריות, אחרת הן כנראה יזכו להתעלמות ודחיה.“
אנחנו צריכ להחזיר את השיחה במהירות לנושא הליבה כדי שנוכל לחשוף את הטוענ להפרכות נוספות ולאתיקה אנטינטליסטית באופן כללי. אם השיחה ניתנת להצלה, אז ניתן לקדם אותה כך:
"סליחה אם התקבל הרושם שאני מנסה להגיד לך מה לעשות, אני לא. לא יהיה טעם אפילו לנסות זאת, כי איך אני אמור לאכוף את זה? כל מה שאני מנסה לעשות זה להציג בפניך דרך, שאולי לא נתקלת בה קודם, לחשוב על הנושא. אני לגמרי מבינ שאולי זה לא נעים, רוב האנשים שדיברתי איתם על זה הרגישו שזה רעיון זר לחלוטין, אבל הם מצאו שאחרי ששקלו את העניין ברצינות זה התחיל להראות להם הגיוני. איזה היבט של אנטינטליזם הכי קשה לך כרגע?“
ואז הא עובר לחשוב על משהו אחר ואפשר להתקדם בשיחה.
#24
אבל הנשמה שלכם רק תחזור בגוף אחר. אז אם לא תתרבו באופן אישי זה לא ישנה דבר.
בואו נניח, לצורך הויכוח, שגלגול נשמות זה דבר אמיתי. אם כך, למה להיות אדיש לישויות שחוזרות לחיים פעם אחר פעם? אנחנו יודע (וזה לא מוטל בספק) שבכל פעם שמישהי מובאת לידי קיום יש הימור על רווחתה. היא לא בחרה את זה, המצב הזה נכפה עליה והיא עלולה לחיות חיים קצרים ומלאי סבל. אז גם אם נקבל את ההנחה שיש גלגול נשמות, האם לא הגיוני שנרצה להקטין ככל האפשר את מספרם של יצורים בשר ודם דרכם מוחזרים שוב ושוב יצורים רגישים למטחנת הבשר של החיים? פחות ישויות יתגלגלו חזרה לקיום ולכן יהיו פחות ישויות שעלולות ליפול קורבן להתעללות או נכות קשה או מוות מרעב בגיל צעיר.
טופאק שאקור אמר פעם:
"הפחד היחיד שלי מהמוות הוא מלהתגלגל בחזרה.“
ובכן, בין אם טופאק אמר את זה כאנטינטליסט או לא, הציטוט מדגיש היטב את הנקודה. מי היה מאחל לנשמה להיזרק שוב ושוב לעבר מלתעות הקיום? עלינו למנוע מזה לקרות ובכך להפחית את הסיכויים לפגיעה.
#25
זה רעיון מאוד מסוכן! תיזהר כשאתה מדבר עליו.
קודם כל, צריך להגיד שהפילוסופיה האנטינטליסטית בפני עצמה איננה מסוכנת. להיפך, מה שמסוכן זה החיים ויצירתם של יצורים חדשים בעלי יכולת חישה. האם ישויות שאינן קיימות נמצאות בסכנה? לא, כי אין סיכון עבור מי שלא קיים. הבאת יצורים חדשים לידי קיום – תחת עיוורונה של הטיית האופטימיות – חושפת אותם לסכנות העולם (כמו מלחמות, מחלות, אונס וכו') ומתדלקת את הסכנות. אם לא יהיו יצורים הנתונים בסיכון, הסכנות שבעולם יעלמו מאליהן!
אחרי שהבהרנו את זה, יש גם להכיר בכך שאנשים יכולים לעוות ולתמרן פילוסופיות למטרות רעות וזה אכן יכול לקרות עם אנטינטליזם; עם זאת, אין בכך כדי לפסול את הפילוסופיה עצמה. ההיסטוריה מראה שפילוסופיות ועקרונות שאינם מבקשים לקדם דיכוי ואלימות – עשויים דווקא להנחות אנשים (הפועלים בתום לב או שלא) לגרימת סבל רב. אם ניקח לדוגמא את עקרון השוויון – רובנו מפרשים אותו כך שלכולם מגיעות הזדמנויות שוות תחת החוק, ללא תלות במאפיינים שרירותיים כמו מין, גזע, לאום וכו'. אותו עקרון יכול להתעוות בידיה של מפלגה טוטליטרית שמנסה לאכוף שוויון של תוצאות במקום הזדמנויות, דבר שעלול להוביל – ואכן הוביל – למשטרים מאוד דכאניים.
#26
מה עם כל היופי והאמנות שיצרנו בעולם? כל זה ילך לאיבוד!
נשים יצרו מבנים מפוארים, יצירות אמנות, מוסיקה וספרות שאנו מוצא בהם יופי, אך יופי הוא בעיני המתבוננ. לדברים אין תכונה אינהרנטית של 'יופי‘, זוהי רק התפיסה שלנו את הדברים. אנו נהנ מצלילים, טעמים, תחושות ומראות מסוימים, ועלינו להקיף את עצמנו בדברים אלה כל עוד אנחנו בחיים. אבל ברגע שאנו כבר לא בחיים, לא תהיה לנו שום תשוקה לחוות את הדברים האלה, בדיוק כמו שלא חשקנו בהם לפני שנולדנו. אז נכון, אם נשים לא יהיו קיימ יותר אז המשמעות היא גם שלא היה מי שעריך את היצירות הגדולות האלה, אבל לא מדובר בהפסד. היתה לנו הזדמנות מספקת לחוות אותם כשהיינו בחיים ועכשיו שאף-אח לא קיימ... התענוג לא נמנע מאף-אח.
חשוב לזכור שאין מדור מיוחד בו ממתינות ישויות לתחילת קיומן וסובלות מכל רגע שבו נמנע מהן לחזות ביצירות המופלאות האלה. יש רק חוסר-קיום.
ואפשר, בנוסף, לחשוב על כל הרעות שיצרנו. כל תא גז, כל פצצה, כל כדור, כל סכין, כל ספינת עבדים; כולם היו קיימים בגלל בני-האדם. יותר חשוב שהדברים האלה לא יתקיימו מאשר שיצירות אמנות יתקיימו.
#27
משהו לא בסדר אצלך. את פשוט מקנא כי את לא מוצא מישה שעשה איתך ילדים.
מי שמשתמש בתירוץ הזה – למעשה זה יותר אד הומינום (התייחסות לגופו של אדם ולא לגופו של טיעון) – כנראה מתקשה לקיים דיון במוסר של הילודה, או לפחות לתת תשובות ענייניות לטיעונים אנטינטליסטיים.
האמת היא שאנטינטליסטים הם כמו כל אחד אחר, יש להם מגוון יכולות והעדפות בכל מה שקשור לדייטים, מערכות יחסים ואינטראקציות מיניות; יש נטליסטים "אינסלים“ (שמתנזרים בעל כורחם) ויש אנטינטליסטים שיודעים להפעיל את קסמם. סביר להניח שהאד הומינום הזה הוא ניסיון – כנראה לא-מודע – להרחיק את הפוקוס מהנושא המוסרי העומד לדיון על-ידי התמקדות באיזו 'נחיתות‘ מדומיינת של השליח. זהו ניסיון ללעוג לאדם ולבטל את הלגיטימציה שלו, במקום להתמודד בצורה אינטלקטואלית עם טיעוניו. זוהי תגובה צפויה שמזכירה את הציטוט של ארתור שופנהאואר:
"כל אמת עוברת שלושה שלבים. ראשית, לועגים לה. שנית, מתנגדים לה באלימות. שלישית, מקבלים אותה כמובנת מאליה.“
אמנם זהו ציטוט מעניין שנותן הקשר לתגובה האמורה, אך הוא לא ממש עוזר בויכוח. אז נחזור לויכוח. ה"תירוץ“ הזה הוא התקפת אד-הומינום חסרת-תוכן, שאינה ראויה להתייחסות רצינית מדי. אל תתייחסו אל זה כעלבון. כדי לשמור על שיחה פרודוקטיבית, עדיף כנראה לעשות מזה בדיחה קטנה על חשבונכ (או על חשבון הטוענ אם היחסים ביניכם הם כאלה), לצחוק קצת, ואז לעבור הלאה.
#28
אבל את לא חושב שתינוקות הם חמודים? הם כל-כך מתוקים!
זה נכון, מסיבות אבולוציוניות ילדים קטנים נראים לנו (בדרך-כלל) חמודים כדי שניתן להם תשומת לב והגנה. עם זאת, למרות שהם נראים לנו חמודים, אין פירוש הדבר שאפשר להתייחס אליהם כצעצועים שאנחנו יוצר כדי שיהיו לנו אביזרים בחיים שלנו. רק משום שיצור כלשהו הוא חמוד וגורם לנו לצחקוק ותחושה חמימה, לא אומר שהוא צריך להיות קיים. החמידות היא הסחת דעת שטחית שמסיטה את תשומת הלב מסוגיות מוסריות מהותיות, ויותר מכך משאלות אתיות רציניות שעלינו לשאול את עצמנו, בנוגע לאחריות האישית שלנו לא להביא לידי קיום יצורים חדשים בעלי יכולת חישה.
לבסוף, יש לציין שאם מישהו מתנגד לילודה אין פירוש הדבר שהוא נגד ילדים. מתנגדות ילודה רבות אוהבות ילדים וכמובן רוצות בטובתם.
#29
את פשוט שונא ילדים, נכון?
התנגדות לילודה אין משמעותה שנאת ילדים, בשום צורה. יש לציין גם שיש אנשים ששונאים ילדים, ואולי רבים מהם יהיו אנטינטליסטים. אבל חשבו על כל האנשים שמכים ילדים, סוחרים בהם או מפוצצים אותם... האם כולם אנטינטליסטים? או אפילו רובם? אני חושב שלא. כל אחד הוא אינדיבידואל; יש אנטינטליסטים שאוהבים ילדים, וכאלה שלא סובלים אותם, וכאלה שסתם אדישים אליהם. העמדה שלנו בנושא אי-מוסריות ההולדה אינה נובעת מחיבה או חוסר-חיבה לילדים.
למעשה, הפילוסופיה האנטינטליסטית מבקשת לכבד את זכותם של ילדים לא להיות כלי משחק שעל רווחתו מהמרים הוריו כשהם משליכים אותו אל מלתעות הקיום. חשבו על כל הסיכונים ובעקבותיהם המכאובים שילדים נחשפים אליהם בעולם. כמה הורים שוקלים ברצינות את רווחתם העתידית של ילדיהם כשהם מחליטים אם להתרבות או לא? (לא שהתחשבות כזאת היתה הופכת ילודה למוסרית... היא לא). אנטינטליסטים הם אלה שנמנעים מסיכון, אלה שלא מוכנים להמר על חייו של אדם תמים.
אם אנטינטליסטים היו שונאים ילדים, הם ודאי היו רוצים לדחוף אותם למלתעות הקיום ואף להתענג על סבלם, לא? אני לא רואה שכך קורה. אני רואה את ההיפך.
#30
אין טעם לדון בזה מכיוון שאנטינטליזם יתפוגג מאליו ככל שהאנטינטליסטים ימותו.
ההנחה הגלומה (לפחות חלקית) בתירוץ הזה היא שרעיונות או עקרונות מוסריים מועברים רק דרך שושלות גנטיות; בזמן שהנחה זו מכילה גרעין של אמת, היא מוטעית ברובה. גרעין האמת הוא שניתן להעביר ערכים ועקרונות מהורה לילד (אם כי זה לא מובטח), אך אין זה המנגנון היעיל ביותר או הנפוץ ביותר שמביא לאימוץ ערכים, עקרונות או אמונות אתיות. אלו עוברים ומאומצים בעיקר דרך חוויות, שיחות וחשיפה למידע חדש (במיוחד בעידן האינטרנט). אם ניקח כדוגמא את התנועה לזכויות בעלי-חיים: הרוב המוחלט של נשים בתנועה זו הגיע להכרה בזכויותיהם של בעלי-החיים באמצעות צפייה בסרטים דוקומנטריים, קיום שיחות או חוויות אישיות, ולא משום שנולדו להורים שתמכו בזכויות בעלי-החיים.
נכון, קמפיינים אחרים למען צדק – כמו פמיניזם ליברלי, זכויות אזרח וזכויות בעלי-חיים – בעבר ובהווה, זכו להרוויח גם מתהליך איטי יותר של העברת ערכים ואמונות מדור לדור באמצעות ההתרבות. עם זאת, נשים המתנגד לילודה יכול לאמץ ילדים, וכמו שהורים ביולוגיים יכולים לנסות להשפיע על ערכי ילדיהם, כך גם הורים מאמצים.
#31
לא צריך הסכמה ממישה כדי להביא אות לידי קיום. מי שלא קיימ לא יכול להסכים או לסרב.
מהתירוץ הזה עולה הטענה – או לפחות משתמעת ממנה טענה תקדימית – שזה נכון לנקוט בפעולה שתהיה לה השפעה ישירה, ניכרת ומשמעותית על מישה אחר מבלי לקבל ממנ הסכמה... גם אם זו פעולה מיותרת שאין בה צורך. משתמע, למעשה, שהחובה לקבל הסכמה ממישה מתנדפת, כאשר לא קיים מנגנון להשגתה.
בואו נתעמק ביחס בין הולדה להסכמה. אם מישה בוחר לא להתרבות, אין כל סיכון לפגיעה ביישות שהיתה מובאת לידי קיום. אם מישה כן בוחר להתרבות, מי שהובא לידי קיום נמצא בסיכון לפגיעה חמורה (במקרים רבים מחוץ לשליטת ומחוץ לשליטת יוצרי) וברוב המקרים יכול לעזוב את הקיום (או 'לבטל את ההסכמה‘) רק במחיר כבד של התאבדות (לרוב הנשים אין גישה לשירותי המתת חסד). אם איננו יכול לקבל ממישה הסכמה להכנסת למצב עניינים שכזה (וזה אכן בלתי-אפשרי לקבל הסכמה ממי שטרם נולד) אז עלינו להימנע מפעולה שתכפה זאת עלי (במיוחד כשהחלופה מבטיחה אפס סיכון לפגיעה). כל אח רשאי לסכן את עצמ בפגיעה חמורה, אך אין לנו זכות לסכן בצורה כזאת מישה אחר כשהדבר לא הכרחי (וניתן למניעה).
חוסר קיום משמעותו חוסר יכולת לקבל הסכמה או אי-הסכמה, אך אנו יודע שלהִתרבות תהיה השפעה ישירה, ניכרת ומשמעותית על מישה אחר ועל כן יש לנו מחויבות כלפי גם מבלי שעינינו רואות אות כרגע.
בנוסף, בואו נהיה אמיתיים לרגע; הנשים שמשתמש בתירוץ זה ה בדיוק אות נשים שיעבירו חודשים בהכנות לקראת לידת של התינוק כי ה מבינ שיש לה מחויבות כלפי, למרות שהא עדיין לא קיימ.
#32
בבחירה לא להתרבות את משחק את אלוהים.
מה המשמעות של 'לשחק את אלוהים‘? לרוב, ביטוי זה נאמר על מישה שמפעיל את כוח כדי לשלוט או להשפיע על חייה של אחר או על עניינים שאינם נוגעים ל; על כך יש שני דברים לומר כאן.
ראשית, הרמיזה בתירוץ הזה היא שזה רע 'לשחק את אלוהים‘. מדוע זה רע? נכון שישנן התערבויות של אדם או קבוצה בענייניו של האחר שהן מפלצתיות ופסולות, אך ישנן אחרות שהן חיוביות ביותר. בואו נחשוב, אם היינו נתקלים בקבוצת אנשים שאיבדו את דרכם בהרים והתחילו לגווע ברעב, האם 'נשחק את אלוהים‘ אם נספק להם מים ומזון? האם נכון במקרה כזה 'לשחק את אלוהים‘? או שמא עלינו להניח לשרשרת האירועים להמשיך במסלולה הטבעי? בשלב הזה אני חושב שזה ברור ש'לשחק את אלוהים‘ אינו דבר רע בפני עצמו, ואיך ומתי שאנו 'משחקים את אלוהים‘ הם הקובעים אם זה טוב או רע.
שנית, גם אם נניח שזה רע 'לשחק את אלוהים‘ (כפי שהתירוץ מרמז), יותר הגיוני לתאר כך את ההִתרבוּת! אם מישה בוחר לא להתרבות, איך יתכן שהא 'משחק את אלוהים‘? אין אובייקט 'לשחק‘ איתו – אין עולם כלשהו המאכלס ילד שלא נולדו ושנשלל מה הקיום. יצירה של מישה, לעומת זאת, היא בפירוש הדבר הכי מהותי שניתן לעשות ל. הא לא ביקש ממך להפעיל את את הכוח הזה עלי, והחיים שנוצרים אינם החיים שלך. מי שעושה זאת 'משחק את אלוהים‘, ולא מי שבוחר באי-הולדה.
#33
לעולם לא תמנעו מכולם לעשות ילדים.
למען האמת, הטענה הזאת כנראה נכונה. המציאות אינה מסתדרת בהכרח לפי מה שנוח להתקדמות מוסרית. נראה כי נפתחה תיבת פנדורה - הילודה - והגענו למצב שאינו לגמרי פתיר. כתנועה המתנגדת לילודה, ייתכן כי לעולם לא נשיג את מטרתינו הסופית (תהיה אשר תהיה – מכיוון שהיא עשויה להשתנות מאדם לאדם); אך עם כל האמור, ישנן שתי בעיות מרכזיות בתירוץ הזה:
1. זו אינה סיבה לא לעשות דבר – רק בגלל שלא ניתן לטפל בבעיה במלואה, אין פירוש הדבר שעלינו להרים ידיים מבלי לנסות ולטפל בה ולו באופן חלקי. אם היינו מיישמ צורת חשיבה כזאת במצבים אחרים היינו רוא את האבסורד; דמיינו אדם שאומר "טוב, תמיד יהיו אנשים רעבים... לא נוכל למגר את זה לגמרי“ כהצדקה לא לעשות דבר בנוגע לרעב. אדם כזה יתקבל בגיחוך (ובצדק).
2. זו אינה סיבה לתרום באופן פעיל להחמרת הבעיה – אם לא ניתן לטפל באופן מלא בבעיה, זו לא סיבה לתרום באופן פעיל להגדלת ההיקף שלה או עוצמתה. אם נחזור לדוגמא הקודמת, דמיינו אדם שאומר "טוב, תמיד יהיו אנשים רעבים... לא נוכל למגר את זה לגמרי“ כהצדקה (או תירוץ) לפעולה מכוונת שתמנע מזון מנשים רעב. שוב, אדם כזה יתקבל בגיחוך.
#34
לא כול יכול לאמץ – זה יקר!
תירוץ זה מכיל כשל לוגי מסוג ברירה כוזבת. הוא מניח שהאפשרויות היחידות העומדות בפנייך הן אימוץ או הִתרבות, אך זה אינו המצב; אינך חייב לגדל ילד - קיימת האפשרות לא לגדל ילדים. אפילו אם את רוצה ילדים (ומסיבה כלשהי אינך יכול לאמץ) זה לא נותן לך יד חופשית להתרבות.
רציונליזציה זו דומה לאותה 'הצדקה‘ שניתנת לפעמים להריגת בעלי-חיים ואכילתם: אני לא רוצה (או אין לי יכולת) לצרוך תחליפים (כמו בשר וחלב צמחיים). סליחה, אבל אם אין לך יכולת (או רצון) לספק את התשוקות שלך באמצעים אתיים אז הן יצטרכו להישאר לא מסופקות. נכון, זה מאכזב שחלק מהרצונות שלנו לא יכולים להתגשם, אבל העולם לא מתקיים אך ורק כדי לשמח אותנו ועלינו להכיר בכך שאין זה נכון לעשות דברים לא מוסריים לאחר רק כדי לספק את רצונותינו. כאנטינטליסטי נרצה להעביר נקודה זו ברגישות אך בתקיפות.
לגופו של עניין האימוץ: האם יקר יותר לאמץ? נראה שעלויות מסוימות, כמו העלויות הרפואיות של תקופת ההריון והלידה, הן בלעדיות להורות ביולוגית, אך תשובה מדויקת לשאלה זו תלויה כנראה במצב המסויים של המעונינ לאמץ. לאיזו מערכת אימוץ יש לה גישה? אילו משאבים עומדים לרשות? מהו מצב בחיים? האם גידול הילד הוא במסגרת זוגית? האם יקבלו פיצוי כספי על האימוץ? בשיחה עם מישה, נראה כי אין טעם אפילו לנסות לענות על שאלה זו בצורה אמפירית מכיוון שאין לך מושג כיצד הגורמים השונים האלה באים לידי ביטוי בחיי של הדובר.
יותר יועיל כנראה לשמור על שיחה תאורטית (כמו בפסקה הראשונה לעיל) ולא ללכת לאיבוד בדיון אמפירי שהוא רק משיק לדיון המרכזי סביב מוסריות הילודה.
#35
למה לא להסתפק בהימנעות שלך מהִתרבות? את לא צריכ להטיף!
יותר מאשר תירוץ להִתרבות, זהו כנראה ניסיון תת-מודע של המגיב להתחמק מהאחריות לעמוד באופן ביקורתי מול ההשלכות המוסריות של הולדה. למגיב הוצג טיעון/מידע/נקודת מבט שמאתגרים חלק מהותי בתפיסת עולמ – שהולדה היא מוסרית/נייטרלית – וקובעים כי דבר שהא כנראה תכננ לעשות (הבאת ילדים לעולם) איננה מוסרית.
אך לגופו של עניין, מהן הסיבות להפצת המוסר האנטינטליסטי? התשובה היא כמו בכל מקרה אחר של התקדמות מוסרית. למה לעודד את ביטול העבדות (האנושית והלא-אנושית)? למה לפעול לסיומם של חוקי ההפרדה הגזעית? הסיבה שאנו פועל להפיץ רעיונות מוסריים היא שאם לא נעשה זאת, אולי לא תהיה התקדמות מוסרית – או שייקח לה הרבה יותר זמן להגיע. אי-הולדה איננה דבר טוב כשלעצמה, זוהי הימנעות מפעולה, שהיא נייטרלית מבחינה מוסרית – בחירה לא לתרום באופן פעיל להחרפת הבעיה (להחרפת בעיות רבות למעשה). אם נרצה לחולל שינוי ולתרום להתקדמות נצטרך להפיץ באופן פעיל (במידת האפשר וככל שהדבר מעשי) מסר אנטינטליסטי.
עם זאת, שאלת 'ההטפה‘ מעלה באופן עקיף נקודה חשובה. אם מישה הגיב בצורה כזאת, השיחה כנראה לא מתקדמת כל-כך יפה; וזה מביא אותנו לשאלת האפקטיביות. עם כל הרצון להפיץ מסרים אנטינטליסטיים, עלינו להיות מחושבים לגבי האופן בו זה נעשה. הרוב המכריע של הנשים ממילא יתפסו את המסר כקיצוני, לכן לא נרצה להגדיל את הסיכויים שיתייחסו אליו בביטול בגלל האופן שבו בחרנו לסנגר עליו. אולם, בשאלת הדרך המיטבית להפיץ את המסר עלינו לדון בינינו לבין עצמנו כתנועה – וזה לא משהו שניתן לסכם כאן בקביעה נחרצת.
#36
אם האנושות תיכחד, תתפתח ציוויליזציה אחרת במקום אחר אחרי לכתנו.
יתכן באמת שיש שם בחוץ תרבויות אחרות או יצורים בעלי יכולת חישה; וכמו שקיים דיון סביב השאלה האם האנושות צריכה להאריך את קיומה כדי להקל על מצוקת חיות הבר, כך ניתן לטעון שהאנושות צריכה להאריך את קיומה כדי לסייע בסוגיות אתיות מחוץ לכדור הארץ. אמנם זהו דיון שראוי לנהל אותו, אך נראה שישנם שני הבדלים משמעותיים בין דאגה לסבלם של יצורי כדור הארץ לבין אלה שבפלנטות אחרות: 1) אנו יודע שיש כאן יצורים שסובלים (וזה לא נכון לגבי מקומות אחרים), ו- 2) ההתמודדות עם סבלם של יצורים מחוץ לכדור הארץ (אם הם קיימים) תדרוש כנראה התפתחויות טכנולוגיות נוספות (ולכן דורות נוספים של נשים).
אך בכל אופן, בואו נתייחס להיגיון שעומד מאחורי התירוץ הזה, כפי שהוא מובא באמת: כהצדקה להִתרבות (ולא מתוך אלטרואיזם). ניתן לסכם את קו המחשבה כך: מכיוון שמשהו קורה, או יכול לקרות, במקום או בזמן אחר, זה נותן לי הצדקה לעשות את מה שאני עושה כאן ועכשיו. דמיינו שאותו קו מחשבה היה משמש לכל דבר אחר; תארו לעצמכ שהייתי אומר "למה שאפסיק להתעלל בילד הזה? מישהו אחר פשוט יתעלל בילד אחר במקום או בזמן אחר.“ אז כן, אולי אדם אחר, במקום או בזמן אחר, יבצע עוולה דומה לשלך, אבל זה לא נותן לך הצדקה לעשות זאת עכשיו. דבר שקורה הרחק מכאן לא פוטר אותך מאחריות על מה שקורה עכשיו על סף ביתך.
#37
בחיים אמורים להיות צדדים טובים ורעים. אי-אפשר להעריך את הדברים הטובים מבלי שיש דברים רעים!
נראה כי הטענה בתירוץ הזה היא שמוצדק (ואולי אפילו רצוי) לכפות על מישה את הדברים השליליים בחיים כי הם נחוצים להערכת הדברים החיוביים בחיים. אולם, מה שלא נלקח בחשבון בתירוץ הזה הוא שאף-אח לא ביקש את הדברים הטובים האלה מלכתחילה. אם ל'מישה‘ שאינ קיימ אין עניין לחוות דברים חיוביים, למה שיהיה מוצדק לכפות עלי חוויות שליליות על מנת שוכל לחוות את הדברים החיוביים?
התירוץ הזה מכיר בכך – ובכל זאת מתעלם מכך – שהחיים הם משחק של רולטה רוסית, בו נשים מהמר בחייה של נשים אחר. נכון, ישנן חוויות חיוביות ושליליות, אבל מי שמך לסובב את התוף ולהצמיד את קנה האקדח לראש של מישה אחר? ואחר-כך לנסות להתחמק מהאחריות שיש לך על גרימת סבל, בטענה שזה 'מעשיר את חוויותי החיוביות‘. זהו תירוץ פגום שנשים משתמש בו כדי לספק את רצונותיה, לסכן מישה בכמויות סבל שעלולות להיות אדירות, ואחר-כך להתנער מאי-מוסריות הפעולה בטענה שמדובר במעשה חסד.
החיים הם סדרה של סיכונים ופשרות הנוגעים בשלוֹמוּת האדם, אך אף-אחד לא ביקש שיכפו עליו סיכונים ופשרות אלה. כשמביאים ילד או ילדה לעולם, ידוע שמצרפים אותם למשהו שיש בו סבל מובנה, ובכל זאת מצרפים אותם.
#38
אתם לא יכולים להגיד שהחיים גרועים. זו החלטה של כל אדם אם החיים שלו שווים לחיותם.
התירוץ הזה מפספס את ההבחנה בין חיים לבין הִתרבות. הטענה היא למעשה שאי-אפשר לדעת אם החיים אינם טובים (או כאלה שלא שווה לחיותם) כי זו החלטה אישית. ובכן, זה נכון שברגע שמישהו כבר קיים, ההחלטה אם שווה לחיות את החיים האלה היא אישית עבורו, אולם זו שאלה נפרדת לחלוטין מהשאלה האם עלינו להִתרבות (ולהסתכן ביצירת חיים שלא שווה לחיות אותם).
השאלה שעל הפרק מתייחסת ליצירה של חיים בעלי חישה (כמובן שיש כאן דקויות, אבל אין צורך להיכנס אליהן כרגע). זה לא ממש משנה שחלק מהאנשים, או אפילו רובם, יעריכו את חייהם ככאלה שהיה שווה לחיותם; בואו נהיה נדיבים ונניח ש-99% מהאנשים מעריכים את חייהם ככאלה ששווה לחיות אותם. בהינתן שאף-אחד לא חייב להיות קיים, ושכל אדם שנוצר עלול להיות בין אלה שלא מעריכים את חייהם ככאלה ששווה לחיות אותם (ושעברו למעשה ייסורים), מי אנחנו שנתמוך או ניטול חלק ביצירה עקבית של חיים תבוניים חדשים כשאנו מודעים לקיומו של אותו אחוז של אנשים. שוב, זה לא משנה אם מדובר רק ב-1% מכלל האנשים (או פחות), אף-אחד מ-99% האחרים לא היו חייבים (או רצו) להתקיים... אז למה שיצדיקו את ה-1%?
#39
אם נפסיק להתרבות, ההקרבה של אבות אבותינו שהביאה אותנו לנקודה הזו תהיה חסרת-משמעות.
זהו תירוץ מעניין; הוא בעצם אומר שעלינו להמשיך את קיומו של המין האנושי מתוקף החוב שאנו חבים לאבותינו שעברו קשיים כדי להמשיך את קיומו. קודם כל, אבותינו כבר לא נמצאים כאן – הם מתים. כפי שאין להם מושג שמכוניות או האינטרנט קיימים, כך לא יהיה להם מושג מה יקרה למין האנושי, בין אם ימשיך להתקיים ובין אם לא.
שנית, התירוץ הזה מרמז שמה שעשו אבותינו היה הישג גדול. כמובן שנשים רב בעבר הגיעו להישגים גדולים ושיפרו את חייהם של אחרים ויש להכיר בכך ולזכור אותם על כך... אבל המשכיות המין האנושי היא לא ממש הישג. מיליארדי נשים (וטריליוני בעלי חיים אחרים) עונו ונהרגו עד היום, רק כדי שנוכל לעמוד מעל ערימת הגופות ולהגיד 'הנה, יש לי אייפון‘. אנו נמצא בנקודה שרירותית בהיסטוריה האנושית, וכל מה שאנו משיגים בהִתרבות הוא יצירת צרכים חדשים היכן שלא היה צורך בכאלה. נכון, מישהי שתיוולד היום כנראה תסבול פחות ממישהי שנולדה לפני 200 שנה (אם כי זה תלוי במשתנים רבים) ואולי הצרכים שלה יסופקו בצורה טובה יותר, אבל צרכים אלה לא היו חייבים להתקיים מלכתחילה – זה חסר טעם (ומסוכן בהתחשב בכל הסיכונים).
שלישית, האנושות כבר מפעילה לחץ הכחדה על עצמה דרך השפעתה על מערכות כדור הארץ (למשל שינויי אקלים אנתרופוגניים). אם לטוענ באמת היה אכפת מהארכת קיום המין האנושי (כי אבותינו הקריבו כל-כך הרבה), ודאי היה נמנע מהִתרבות בכל מקרה כדי לצמצם את תרומת להשפעת המין האנושי על מערכות כדור הארץ, לא?
#40
אי-הולדת ילדים זה רק טרנד. הוא יסתיים כמו כל טרנד אחר ונשים יחזרו להיות נורמלי.
התירוץ הזה מוזר, משום שאין כאן באמת תירוץ להולדה, אלא יותר אמצעי לזלזל בעצם היותה סוגיה מוסרית. ההתייחסות המזלזלת לתנועה האנטינטליסטית – כאילו מדובר במשחק וידאו חדש – היא נסיון הקטנה חסר-בסיס מהסוג שהוטח בכל תנועה אתית רצינית אחרת (למשל פמיניזם ליברלי וזכויות בעלי-חיים).
סביר להניח שלא יימצאו בידי הטוענ הוכחות לטענה, וכפי שאמר כריסטופר היצ'נס המנוח:
"את מה שניתן לטעון ללא ראיות ניתן לפסול ללא ראיות.“
אבל בואו נתבונן בטענה בכל זאת! רעיון ההתנגדות לילודה אינו חדש, הוא קיים למעלה מאלף שנים. כדוגמא אחת בלבד, אבו אל-עלאא אל-מערי (973-1057) היה פילוסוף שהתנגד לילודה. אולי אחד הציטוטים הכי מוכרים שלו הוא:
"זהו הפשע של אבי נגדי, שאני עצמי לא ביצעתי נגד אף אחד.“
בהתחשב בכך שמחשבה אנטינטליסטית קיימת זמן כה רב, ושמספר תומכיה גדל בשנים האחרונות, לא נראה שמדובר בטרנד חולף, אלא ברעיון שנמצא כאן כדי להשאר.
#41
אבל אני רוצה שילדיי יהיו איתי בגן-עדן!
אמנם ניכר שהתירוץ הזה מגיע משיקולים מאוד אנוכיים, אך עלינו לנסות להיות אמפתיים כלפי כל טוענ. אם מאמינים בגן-עדן (בכל צורה שהיא), ניתן להבין את הרצון להיות מוקפים שם באנשים אהובים. הבעיה, שאותה הטענה מפספסת, היא שלשיטה המוצעת להשגת מטרה זו (כלומר הולדה) יש פוטנציאל להשאיר כמות גדולה של נזק נלווה.
איזה נזק נלווה? חשבו על הזוועות שעלולות לפקוד מישה בעקבות היווצרות, ויותר מכך על הפוטנציאל להישלח לגיהנום לנצח בגלל טעות בדרך (אפשרות הכלולה כנראה בתפיסת העולם של הטוענ). חשוב על כך, כדי לספק את הרצון שלך אתה מוכן להעמיד אדם במצב בו הוא עלול להגיע לגיהנום – המקום הנורא ביותר שקיים – ואילו באי-קיום לא היה לו כל סיכוי להגיע לשם. חשבי על כך, את העמדת חישוקים (שפרטיהם משתנים ותלויים באמונה הדתית המסויימת) דרכם מישהי צריכה לקפוץ כדי להימנע מסבל עז (במקרה הרע) או סתם כדי שתוכלי להגשים את הרצון האנוכי שלך (במקרה הטוב). כן, לכולנו יש רצונות, אך עלינו להבין שבניסיון לספק אותם אי-אפשר לנהוג באחר בחוסר-התחשבות מוחלט. לפעמים רצונות צריכים להישאר לא מסופקים.
בנוסף, צריך לזכור שאם כל-כך חשוב למישה לגדל ילדים ולהוביל אותם ב'מסלול לגן-עדן‘, תמיד אפשר לאמץ. הרי לפי אותה תפיסת עולם, מדובר בילדים שממילא נמצאים בסיכון להגיע לגיהנום, אז עדיף להוביל אותם ב'מסלול לגן-עדן‘ ולא לכפות זאת על ילדים חדשים בגלל רצון אנוכי. למה ליצור ילדים חדשים שיהיו קרבנות פוטנציאליים של גיהנום (ושל סבל גשמי) כשיש כבר קורבנות פוטנציאליים שאפשר להציל?
#42
אם *אנחנו* לא נתרבה אז *הם* ישתלטו וישלטו. אסור לתת לזה לקרות!
התירוץ הזה מתעתע כי הוא לא ממש מבוסס על נטליזם אלא יותר על חשדנות או סלידה כלפי קבוצה אחרת – ההִתרבות היא יותר אמצעי כדי להגיע לשליטת הקבוצה. הקבוצות יכולות להיות על בסיס דת, לאום, רמת השכלה, מצב כלכלי או מגוון דברים אחרים, ויתכן שכדי להתמודד עם התירוץ הזה תצטרכו לטפל בחשדות הספציפיים שבבסיסו. עם זאת, אפשר לציין מספר נקודות כלליות (שנכונות לרוב המקרים):
1. הולדה אינה הכרחית – רוב הקבוצות הן פתוחות (למשל על סמך דרכי חשיבה, התנהגויות, תחביבים וכו') ולכן החברות בהן היא דבר שבשליטתנו. עבור קבוצות אלה, יצירת ילדים ביולוגיים אינה הדרך היחידה, או אפילו היעילה ביותר, לצרף חברים חדשים. יהיה יעיל יותר, כנראה, לנסות ולהשפיע על נשים שכבר קיימ (במקום ליצור אדם חדש ולנסות להשפיע עליו).
2. הולדה לא מבטיחה דבר – כשמדובר בקבוצות פתוחות על בסיס החלטה אישית, הבחירה להתרבות לא מבטיחה שהילד הביולוגי שלכ לך בעקבותיכ.
3. אימוץ הוא אפשרות טובה יותר – אמנם אין לראות ילדים (או נשים) ככלי משחק פוליטיים, אך אפילו אם נאמץ גישה כזאת, זה עדיין לא הגיוני להתרבות. אימוץ מגיע עם אותו חוסר-ודאות כמו הולדה (מבחינת ההשפעה על הילד), אך עם 'הבונוס‘ של הרחקת הילד מההשפעה של הקבוצה האחרת (שכן תהיה לך יותר שליטה על הסביבה של).
ישנן, כמובן, מספר קבוצות (למשל על בסיס אתני) שאי-אפשר פשוט לשכנע מישה להצטרף אליהן או לעזוב אותן – עבורן נדרשת הולדה כדי להוסיף חבר חדש - ובמקרה כזה תצטרכו להתייחס לחששות הספציפיים.
#43
איך את יודע שאי-קיום עדיף?
התירוץ הזה קובע שמכיוון שיש בידינו ידע מוחשי על מצב אחד בלבד (קיום) ולא על האחר (אי-קיום), זה סביר להביא יצורים חדשים לידי קיום כי בכך אולי אנחנו מצילים אותם ממשהו גרוע יותר (אי-קיום). כמובן, אפשר להפוך קביעה זו והיא עדיין תתאים לתנאי הידע החסר: זה סביר להשאיר יצורים באי-קיום כי בכך אולי אנחנו מצילים אותם ממשהו גרוע יותר (קיום). אבל אם נחזור לתירוץ עצמו, נראה שהוא טוען אחת משתי טענות, ועם שתיהן אפשר להתמודד:
1. אי-קיום הוא רע כשלעצמו – נראה שהרעיון הזה מגיע מבלבול לגבי משמעותו של אי-קיום. אי-קיום הוא פשוט העדר של כל דבר, וכדי להיות דבר רע כשלעצמו זה צריך להיות דבר לא רצוי כשחווים אותו. אולם, כדי לחוות משהו חייב להיות מישה שחווה... אבל אז כבר לא מדובר באי-קיום.
2. קיום הוא טוב יחסית לאי-קיום – בואו נשווה קיום ואי-קיום. בבסיסו, קיום מכיל שני מרכיבים חשובים: דברים טובים (שאנו מעדיפים) ודברים רעים (שאנו לא מעדיפים). באי-קיום אין דברים רעים, שזה טוב. גם אין דברים טובים, אבל זה לא דבר רע כי זה לא חסר לאף-אח. אי-קיום לא כופה צרכים או רצונות, אי-אפשר לסבול שם מבריאות לקויה או מחוסר-סיפוק; למעשה, כל הדברים הרעים מקורם בקיום – אי-קיום מסיר את כל זה.
כפי שאמר תומאס ליגוטי:
"אי-קיום לא פוגע באף-אח. קיום פוגע בכול.“
יש לציין שחוסר הקיום עליו מדובר בתירוץ הזה הוא של אלה שמעולם לא נולדו. המצב עבור מי שכבר נולד הוא שונה.
#44
אנטינטליזם הוא אנטי-פמיניסטי ונגד נשים. איך את מעז לומר לאשה מה לעשות עם הגוף שלה.
התירוץ הזה הוא למעשה כמו התירוץ 'זו בחירה אישית שלי‘, אבל עם טוויסט פמיניסטי. הטענה כאן היא שאנטינטליזם אומר לנשים מה לעשות עם גופן, ושמה שאשה עושה עם גופה הוא בחירה אישית.
לגבי המרכיב הראשון: אנטינטליזם אינו מנסה לומר לנשים מה לעשות עם גופן אלא רק מבקש מהן (ומכולם) לשקול את ההשלכות המוסריות של פעולותיהן (ספציפית הולדה). באשר למרכיב השני: כן, מה שמישה (לא משנה מאיזה מין) עושה עם גופ זו בחירה אישית, אבל כשאנו בוחר להתרבות זה מערב גם את הגוף של מישה אחר, וכאן נכנס הנושא המוסרי. את חופשיה לעשות מה שאת רוצה בגוף שלך, אבל השימוש בגוף ליצירת מישה אחר והימור על חיי זו לא בחירה אישית – אלא בחירה עבור מישה אחר, פעולה המצדיקה ביקורת מוסרית.
נקודה נוספת היא שאי-הולדה עשויה להועיל יותר לנשים. בזמן הריון, האשה בעצם עושה את כל העבודה, וגם אחרי הלידה רוב הטיפול נופל על נשות העולם (לטוב ולרע). בלי ילדים, הזמן והאנרגיה שהיו משמשים לגידולם יכולים לשמש את האישה על-פי רצונותיה. הולדה גורעת מהאוטונומיה שלה ומהבחירות שהיא יכולה לעשות.
לבסוף, יש לציין שיש רק פתרון אמיתי אחד לבעיות העומדות בפני נשים: אי-קיום. אי-הבאת נשים לידי קיום היא ניתוק אספקת הקורבנות של מלתעות הקיום. נראה כי אנטינטליזם מחזק את הפמיניזם בכך שהוא מונע (גם) את הגעתן של בנות לעולם הסובל מבעיות רבות, ביניהן הבעיות שפמיניזם מבקש לפתור.
#45
אנטינטליזם זה דת/כת!
יותר מאשר תירוץ להולדה, זהו ניסיון להכפיש את התנועה האנטינטליסטית עצמה ע"י הצגתה כמשהו כל-כך קיצוני או מגוחך שכל אח יכול להרגיש בנוח לא להתמודד עם תוכן דבריהם של החברים בתנועה (דבר שעלול לאתגר את תפיסת עולמ).
סיבה אחת לעשות דבר כזה היא פשוט המרחק הגדול בין הרעיון שהִתרבות היא לא מוסרית לבין מה שנחשב לשיח מקובל בעיני של הטוענ, אבל יתכן גם שהא נתקל בעבר באנטינטליסטים שלא השאירו רושם טוב. במקרה כזה אולי הוצמדה לאנטינטליסטים התווית 'דת‘ או 'כת‘ במוח של הטוענ והשפיעה על תפיסת את הפילוסופיה עצמה.
סיבה נוספת היא התחושה שאנטינטליסטים רוצים לשלוט בהתנהגות של נשים – כמו שדתות שולטות לעתים קרובות בהתנהגות של חסידיהן. כמובן שזה לא המצב, כלומר, לא יותר מכל עקרון מוסרי אחר. כל מה שאנטינטליזם מבקש לעשות למישה מסויימ הוא לגרום ל לחשוב על ההשלכות המוסריות של מעשי - הולדה (או תמיכה בה). זה בדיוק כמו עם כל שאלה מוסרית אחרת: האם פסול להרוג מישהו אם הוא מעצבן אותך? האם ראוי להרוג יצור חי כדי להנות מטעמו? האם זה נכון לקיים יחסי מין עם מישהי אפילו אם היא אומרת לא? אפשר לראות בכל אחת מהשאלות האלה ניסיון לשלוט במישה אחר, אבל למעשה מדובר בהעלאת שאלות מוסריות על התנהגות ולא יותר.
הדרך העיקרית שהייתי נוקט בה בתגובה לתירוץ הזה היא לשאול שאלות: איזה היבט של אנטינטליזם מזכיר לך כת? האם את מבלבל בין התנהגותם של מספר אנטינטליסטים לבין הפילוסופיה עצמה? אבל למען האמת, מוטב כנראה להחזיר את השיחה לעניין המוסרי עצמו, כי הרי אין כאן באמת תירוץ להולדה – אלא רק התחמקות ריקנית מהנושא.
#46
אם לא אביא ילדים, מה ינציח אותי אחרי מותי? אני צריכ להעביר הלאה את הגנים שלי כי זוהי המורשת שלי.
הדבר הראשון שיש לציין לגבי התירוץ הזה הוא שהוא מאוד אנוכי – דבר שלדעתי אף-אח מאיתנו לא שואפ להיות. דבר נוסף שיש לציין הוא שיצירת אדם חדש כאמצעי להשארת חותם היא כנראה לא הדרך היעילה ביותר להשגת מטרה זו.
מדוע זה אנוכי? הרצון במורשת אינו אנוכי בפני עצמו (אולי מעט אגוצנטרי), אבל יצירת מישה למטרה זו היא אנוכית. כשאת יוצר נשים על-מנת שיגלמו את המורשת שלך, את גם תולה בה (לפחות חלקית) את אותה מורשת, וכך בנוסף לסיכון ולפגיעה שנגרמים לה למען מטרותיך, יש עליה לחץ מיותר לחיות את חייה בצורה שתתיישב עם הציפיות שלך. מי שיצרת, על אף שלא ביקש להיות מרכז המורשת שלך, צטרך (1) לעמוד בנטל הרגשי של עמידה בציפיותיך בניגוד לרצונותי, או לחילופין (2) לחיות את חיי על-פי רצונ - ובהתחשב בהבדלים בין נשים סביר שזה לא יתאים באופן מלא למה שמקובל עליך עבור 'המורשת שלך‘.
הערה: אמנם לא מומלץ להתייחס לנשים כאמצעים למטרות שלך – ואימוץ צריך לשים במרכז את צרכי המאומצ ולא המאמצ - אך אם מישה נחוש ליצור מורשת דרך מישה אחר, אין צורך ליצור אות. אפשר לאמץ.
מדוע זה לא יעיל? לרוב הנשים יש ילדים, ועם זאת רוב הנשים נשכחו עם הזמן. כיצד יצירת אדם נוסף תהפוך אותך ליותר זכיר (או פחות נשכח) מכל אח אחר? אפילו אם הילד שלך גיע להישגים מרשימים, האם אנחנו זוכר הורים של נשים מפורסמ? לא ממש – אלא אם הם מוכרים בזכות עצמם. נשים זכיר ה כאלה בזכות הישגים יוצאי-דופן, דברים ששיפרו את תנאי חיינו, או בשל ביצוע מעשי זוועה. אם חשקה נפשך במורשת, עדיף כנראה לבנות אותה בעצמך באמצעות עזרה לזולת, ולא על-ידי יצירת אדם נוסף שיישכח עם הזמן.
#47
החשיבה שלך היא בשחור-לבן; אי-אפשר להיות כל-כך טוטאליים ולהגיד שהִתרבות היא תמיד רעה.
כמו בכל שאלה אתית, ישנן דקויות באתיקה של ההִתרבות. אם מישה מנסה להכפיש את ההתנגדות לילודה – כפי שנעשה כאן – ע"י הצגתה כאידיאולוגיה נוקשה ועיוורת לדקויות, אז או שחוסר תשומת לב גרם ל לפספס את המגוון המחשבתי הרחב בנושא, או שהאנטינטליסט היחיד שהא פגש היה אידיאולוג נוקשה. אך לא כל האנטינטליסטים כאלה.
די בהצצה קצרה בתחום ההתנגדות האתית לילודה כדי להבחין במגוון הדעות והמחלוקות בנושא. כיצד יכולה ההתנגדות לילודה להיות 'שחור-לבן‘ אם אין אפילו הסכמה לגבי מהם בעצם השחור והלבן? האם רוב המתנגד לילודה היו יוצר אדם חדש אחד על-מנת לסיים את הסבל של כל השאר... כנראה שכן; או, אם החיים היו מכילים רק הנאה ואושר ללא סבל, האם אז היה בסדר ליצור מישה? חלק מהאנטינטליסטים, ואפילו רבים, יגידו שכן. אך איננו חיים בעולמות האלה, ויצירת אנשים משמעותה הבאתם לעולם שהסבל קיים בו – רק בגלל שמתחשק לנו.
מעבר לכך, בנושאים רבים - כמו חטיפת ילדים, תקיפה מינית ועינויים – רבים ינקטו עמדה טוטאלית ולא יואשמו בחשיבה של 'שחור-לבן‘. רק כשמדובר בהתנגדות לילודה, האנטינטליסטים חושבים ב'שחור-לבן‘. נראה שמדובר בדרך זולה (אם כי לא מודעת כנראה) לפסול משהו שראוי לתשומת לב רבה יותר.
#48
החיים אינם מטרד אלא הזדמנות.
בתירוץ הזה יש שתי טענות שצריך להתייחס אליהן: 1) החיים אינם מטרד, ו-2) החיים הם הזדמנות.
נתחיל בשאלה האם החיים הם מטרד או לא. מהם החיים? החיים הם סדרה של צרכים שעלינו למלא, שמא נסבול מההשלכות של אי עמידה בהם. כל אחד מהצרכים האלה (מזון, מים, מחסה, חום וכו') זקוק לתחזוקה אקטיבית. אי-אפשר להשאיר אותם לא מסופקים, אחרת נמות ברעב או בצמא או מחשיפה לפגעי מזג-האוויר. מתוקף המבנה הביולוגי שלנו, עלינו לעסוק בחיפוש מתמיד אחר אמצעים לסיפוק צרכינו, ואחר-כך (אם מתמזל מזלינו ועלה בידנו למצוא את אלה) עלינו לפעול כדי לשמר אותם. אך מעבר לכך, אף-אחד מהצרכים האלה לא יוכל להיות מסופק באופן סופי, תמיד נהיה שוב רעבים, שוב צמאים, תמיד נזדקק לעוד בידור. זה לא נגמר עד שהמוות גואל אותנו, אך המוות (על אף ששם קץ לצרכים שלנו) הוא מפחיד. המצב הזה הוא תסבוכת לתוכה אנו מחליט להכניס אדם אחר. נראה שהחיים – סדרה של צרכים שאי-אפשר לברוח מהם ושאין לנו הכלים לספק אותם ביעילות – הם אכן מטרד.
כעת נתבונן ברעיון שהחיים הם הזדמנות. הזדמנות למה? רוב הנשים כנראה יגידו "לחוות את פלאי החיים!“ – למעשה, דברים טובים (דברים שהם רצויים כשחווים אותם). כשיוצרים מישה על-מנת שחווה הנאות, לא נראה הגיוני לקרוא לזה "הזדמנות“, כי רק עם יצירת נוצרה היכולת (ואיתה הרצון) לחוות את אותן הנאות. האם נתינת x למישה ראויה להיקרא הזדמנות כשאת ה אלה שיצרו את הצורך והרצון ב-x מלכתחילה? נראה שלא.
#49
סבל הוא לא תמיד רע, נשים רב צומח מכך שחוו דברים רעים.
לא ניתן להכחיש כי חוויית הסבל עשויה להוביל לצמיחה אישית, אך עם זאת, צמיחה זו אינה מצדיקה את הסבל או הופכת אותו לדבר טוב.
לדוגמא, אשה שעברה התעללות עשויה להשתמש בחווייה הנוראית הזו ככלי להעצמה ולהקים ארגון פילנתרופי שיספק תמיכה לקורבנות אחרים. היא עשויה גם לזכות בתחושת סיפוק גדולה מכך שהקימה את הארגון שתומך בקורבנות התעללות. האם זה הופך את ההתעללות הראשונית למוצדקת או לדבר טוב? ברור שלא. העובדה שההתעללות היתה פסולה וחוויה איומה נותרה בעינה, רק שלמרבה המזל הצליחה מי שהיתה הקורבן לשרוד את החוויה, לבנות לעצמה עתיד ולעזור לאחר.
עדיין משוכנע שהסבל היה מוצדק (או אפילו דבר טוב) במקרה כזה או במקרים אחרים? אז זכרו שמי שאת יוצר הא ישות נפרדת מכ, וסביר שלא יהיו ל אותם גבולות, יכולות וסיבולת. איזו זכות יש לאיש להעמיד מישה אחר במצב שבו מובטח ל סבל משמעותי (כלומר: הקיום), רק כדי לספק את רצונותי, ואז לנסות 'להצדיק‘ זאת בטענה שהסבל שעבור הוא לא באמת רע כי הוא יוביל לצמיחה? סבל הוא סבל, בלי קשר למה שיבוא אחר כך.
#50
אי-אפשר לחיות את החיים בבועת ביטחון מתוך פחד ממה שעלול לקרות לילדינו. בחיים צריך לקחת סיכונים!
מהתירוץ הזה משתמע שאנטינטליזם כופה הגבלות בלתי-סבירות על ההתנהגות שלנו – על מנת להפחית את הסיכון לפגיעה – וכי אנטינטליסטים רוצים שנשים יעבירו את חייה מכווצ מאחורי הספה מתוך פחד מכל הדברים הרעים בעולם; שתי המסקנות האלה מבולבלות. אנטינטליזם אינו עוסק בהפחתת הסיכון לפגיעה באלה שכבר קיימ (כלומר אלה שאמור להיות מכווצ מאחורי הספה) אלא בהימנעות מיצירת יצורים חדשים מלכתחילה, כדי להימנע מחשיפתם לסכנת פגיעה.
ברגע שאנו כבר קיימ עלינו לקבל את העובדה שדברים רעים יקרו; זה תלוי בנו כיחיד וכקהילות לנווט במציאות הזו, לאזן בין האינטרסים שלנו ושל אחר ולהפחית כמיטב יכולתנו את הסיכונים. יצירה של מישה אחר, לעומת זאת, היא יצירת ישות חדשה שלא היתה צריכה להיחשף לשום סיכון מלכתחילה, וכעת נאלצת לנווט כמו כולנו בנוף של סבל פוטנציאלי ומובטח. חיו את חייכ כמיטב יכולתכ (ויש לציין שעדיף לעשות זאת כנראה מחוץ לבועת ביטחון), טלו את הסיכונים שאת בוחר, היו מסופק ככל האפשר, אך אל תהמרו על רווחת של אחר. לאי-קיום אין שום רצון בהנאות שסובייקט קיים יכול לחוות, אז למה ליצור סובייקט שיאלץ להסתכן במרדף אחריהן (במיוחד כשהיכולת ליהנות כבולה ליכולת לסבול [ומכאן הסיכון])?
אולי נשים חושב שלהחזיק בעמדה אנטינטליסטית משמעו 'חיים בבועת ביטחון‘ בגלל שהיא נתפסת כמטילה מגבלה בלתי-סבירה על התנהגותו של האינדיבידואל (כלומר אי-הִתרבות) כדי להימנע מגרימת סבל לאחר. אולי התפיסה הזו קיימת כי נשים מרגיש שיש לה זכות ליצור מישה אחר - בגלל שזה כל-כך מנורמל – ולכן ה רוא אנטינטליזם כדבר ששולל משהו מה. אולם מה שפחות סביר היא קלות הדעת שבה רב (ואולי אפילו רוב הנשים) מִתרב; כפי שאמר פטר וסל זאפפה (Wessel Zapffe):
"מטבע נבחן, ורק אחרי חשיבה מדוקדקת, ניתן לקבצן, בעוד שילד נזרק ללא היסוס אל תוך האכזריות הקוסמית“.
#51
ברגע שנוכל לספק חיים חיוביים לחלוטין, יצירת נשים ודאי תהיה רצויה על–מנת להגדיל את הרווחה הכוללת ביקום, נכון?
התירוץ הזה מכיר בכך שנסיבות החיים האפשריות (או הממשיות) בימינו אינם עונים על הקריטריונים של הטוענ כדי להגדיר הולדה כ"טובה“; עם זאת, הטענה מקודמת מתוך הנחה שנשים ימשיכו להתרבות, חרף כל חשש מוסרי, עד שנסיבות החיים יגיעו לנקודה שבה ניתן להגדיר הולדה כ"טובה“ – לשיטת הטוענ. קחו בחשבון נקודה זו, ובואו נמשיך.
נראה שהתירוץ הזה לא מכיר בכך שרווחה (בכל צורה שנגדיר אותה) היא טובה כי היצור שחווה אותה רוצה בכך. שני תנאים מקדימים לכך שרווחה תהיה דבר טוב הם: 1) יצור קיים, ו- 2) יכולתו של היצור לחוות חוויה סובייקטיבית. לא קיים מסוף מרכזי קוסמי שבו רווחה מצטברת או מעובדת, אלא היא נחווית באופן סובייקטיבי על-ידי כל יצור בעל יכולת חישה. אז הגידול הכללי הזה ברווחה – בשביל מי הוא טוב? כמובן ששיפור ברווחת של כל איש הוא טוב בשביל, אך אי-קיום (שזה המצב לפני שמישה נוצר) אינו עונה על אף אחד מהתנאים המוקדמים. כדי שמישה רוויח מגידול ברווחה עלי להיות קיימ, לכן זו שאיפה די מופרכת ליצור נשים חדש כדי שיחוו דברים שרק מעצם היווצרות יש לה צורך או רצון בהם. זה כמו ליצור מישה כדי שהנה מתקופת גמלאות מאושרת – לפני קיומ לא היה ל שום רצון בגמלאות, כל שכן מאושרת. נראה שהשאיפה הזאת – ליצור יצורים חדשים כדי שיהנו מרווחה טובה – היא מוטעית במיוחד כשאותם מאמצים יכולים להוביל לשיפור בחייהם של יצורים שכבר קיימים (ושיש להם רצון באיכות חיים משופרת).
יש לציין שאם מישהו באמת היה מאמין שזה רצוי מבחינה מוסרית ליצור אנשים חדשים כדי שיחוו רווחה, הוא היה מכיר בכך שהשקעת זמן, כסף ומשאבים רבים בגידול מספר ילדים ביולוגיים מהווה אמצעי בזבזני ולא יעיל להשגת המטרה. הוא ודאי יעדיף להשקיע את המשאבים בשכנוע אחר להתרבות ולקחת על עצמ את העבודה עתירת המשאבים של גידול ילדים. הוא יוכל לעשות זאת באמצעות התנדבות ותרומה לארגונים פרו-נטליסטיים יעילים, שתדלנות למדיניות פרו-נטליסטית בממשלה, או אפילו הקמת ארגון חינוכי שמטיף לנטליזם. אך העובדה שרוב הנשים שמשתמש בתירוץ הזה לא יעשו את הדברים האלה - או אפילו ישקלו אותם - מרמזת שזהו למעשה 'כיסוי אלטרואיסטי‘ לרצון האנוכי שלהם ליצור מישה חדש.
#52
עלינו להתרבות על-מנת להבטיח שסבלן של חיות-הבר לא יתפשט.
תירוץ זה כנראה מגיע ממקום של דאגה אמיתית לסבל של אחר. עם זאת, יש כמה דברים שצריך לשים לב אליהם.
ראשית, הוא מכיל כשל לוגי מסוג ברירה כוזבת, והיא: 1) או שבני-אדם ימשיכו להתרבות (ואפילו יגבירו את הקצב) או ש-2) הסבל של חיות-הבר יגבר בהיקפו (ואולי אף בעוצמתו); אך אלו אינן שתי האפשרויות היחידות. גם אם נקבל, לשם הויכוח, את הטענה שגידול בשטחי פעילות אנושית יביא בהכרח להפחתה בסך כמות הסבל (אנושי ולא-אנושי), זה לא אומר שאנו חייב להסתמך על הִתרבות. עם היכולות הטכנולוגיות והידע הגוברים של ההומו ספיינס, לא קשה לדמיין פתרון לסבלי חיות-הבר שאינו מנצל בני-אדם כאמצעי להשגת המטרה.
הערה: ישנו דיון מתמשך בחוגים אנטינטליסטיים ואחרים בשאלה האם המין האנושי יצטרך להמשיך להתקיים במספרים מופחתים משמעותית כדי לדאוג להפחתת סבלן של חיות-הבר (והסבל באופן כללי). תרחיש כזה יסתמך על הִתרבות בכמות קטנה שאינה מתקרבת לכמויות של היום, ולכן אינו רלוונטי כטיעון בעד הולדה כל עוד לא הגענו לשלב הזה.
שנית, גם אם נכיר בהִתרבות ככלי להפחתת סבלן של חיות-הבר, זהו כלי מאוד גס ולא יעיל. אם ניקח בחשבון את הסבל בחיי של מישה ואת הסבל שהא גרום לאחר (בין אם בכוונה או כתוצר נלווה לקיום חיים) – האם זו לא דרך מאוד מסורבלת להפחית סבל? שימוש בכלים ואורגניזמים חסרי יכולת חישה ודאי יהווה שיטה הגיונית יותר להפחית את סבלם של היצורים החיים, לא? (וגם אם איננו יכול לעשות זאת כרגע, האם לא כדאי להתמקד בפיתוח היכולות הללו, במקום לחשוב על תירוצים להִתרבוּת?) ובאופן כללי יש להתייחס בחשדנות - ולא לעודד - שימוש של יצורים בעלי יכולת חישה כאמצעי להשגת מטרה.
לבסוף, כפי שהוזכר קודם, לא תמיד ניתן ליישם את התירוץ הזה. הוא לא חל, לדוגמא, באזורים שאין בהם – או שיש בהם מעט מאוד – סבל של בעלי-חיים. הקמת התיישבות באזורים עוינים לחיים (כמו מדבריות, אנטארקטיקה או החלל החיצון) תעמוד בניגוד למטרה שהטוענ מקווה להשיג - צמצום סבל – שכן ההתיישבות החדשה תיצור סבל היכן שלא היה בכלל, או תוסיף סבל למקום שהיה בו מעט.
#53
אי-אפשר לשפוט הִתרבות, זו רק עוד דרך שבה אנרגיה זורמת ביקום מחוסר-חיים לחיים וחוזר חלילה.
זהו תירוץ מוזר, אך ניתן להיתקל בו לפעמים. התירוץ מוזר כי הוא בוחן הולדה מנקודת מבט מאוד מסויימת - של העברה אנרגטית - שאין לה כל רלוונטיות לדיונים משמעותיים בנושא הנדון. הדיון האנטינטליסטי סביב יצירת נשים חדש הוא דיון מוסרי. אם מישה רוצה לפרק את הרבייה לאלמנטים הפיזיים, הכימיים והביולוגיים המרכיבים אותה, זכות לעשות זאת, אך זה לא רלוונטי לדיונים שאנטינטליסי מנס להעלות.
בנוסף, אם נקבל את הקביעה שהעברה אנרגטית אינה פתוחה לשיפוט מוסרי, האם זה לא מונע מאיתנו לשפוט מוסרית כל פעולה באשר היא? כל פעולה (בין אם אנו רוא אותה כמוסרית או לא) כרוכה בהעברה אנרגטית כי כל פעולה מצריכה עבודה ועבודה דורשת אנרגיה. האם הטוענ באמת רוצה לוותר על זכות לבקר את האנסים, התוקפים והרוצחים של העולם? האם הא אף רוצה לוותר על זכות לשפוט מוסרית את מי שתוקפ אות? הרי כל פעולה אלימה שתינקט כלפי היא "רק עוד דרך שבה אנרגיה זורמת“, לא?
#54
אינך יודע אם יצירת חיים עושה יותר נזק מתועלת ולכן את צריכ להיות אגנוסטי לגבי השאלה האם זה טוב או רע ליצור אותם.
לרוב, התירוץ הזה לא מגיע ממקום של פילנתרופיה. הטענה לא כוללת תשובה נחרצת לשאלה האם השיקולים נגד הולדה – הן הפילנתרופיים (הסבל והמוות של מי שנולד) והן המיזנתרופיים (סבל שייגרם לאחר) עולים על השיקולים בעד הולדה – הן הפילנתרופיים (כפי שיגדירו אותם אחדים) והן המיזנתרופיים (התועלת לקרובי משפחה וחברים, התרומה לחברה מתפקדת, הפחתת הסבל של חיות-הבר). הטוענ בדרך-כלל קובע שבחשבון התועלתני אין לדעת אם יצירת חיים תזיק או תועיל ולכן עלינו להיות אגנוסטיים ולא לשפוט אף-אחד מהצדדים (אלה הבוחר להתרבות ואלה שלא).
אגנוסטיות מוסרית מעין זו – דחיית השיפוט המוסרי עד שיתבררו כל הפרטים בעניין ההשפעה על כל הצדדים - לא נראית בלתי-סבירה על פניה, אבל היא עלולה לשתק את המוסר המעשי. לדוגמא, נחיל אותה על נושא קרוב: הריגת בעלי-חיים שאינם אנושיים. שטחים נרחבים של אדמה משמשים לגידול פרות מרעה ולכן אינם מתמלאים בחיות-בר סובלות. האם עלינו להיות אגנוסטיים מוסרית בעניין שיסוף גרונותיהן של הפרות האלה? האם עלינו להימנע משיפוט מוסרי של כל מי שרוצה לדקור את היצור הרגיש הזה? ואם היו לפרות חיים ארוכים ונעימים ומוות מהיר? ואם הכסף ממכירת פגריהן מושקע ברווחת הדור הבא של עגלים? חִשבו על כל הסבל שנחסך מחיות-הבר.
בבירור אפשר להכיר בכך שפעולות מסוימות אינן מוסריות אם אכפת לנו מסבל. במקום לאפשר לאגנוסטיות מוסרית ברמה כזו להשפיע על המוסר באופן מצמרר, אפשר לנסות כמיטב יכלתנו להימנע מפעולות הנחשבות לרעות מבחינתנו, גם כשאנו פועל להקל על סבלם של אחרים. כשם שברור שאנחנו לא צריכ לשסף גרונות של פרות כדי להפחית את הסבל של חיות-הבר, אמור להיות ברור שאנחנו לא צריכ ליצור חיים חדשים כדי להקל על הסבל של הקיימים – אפשר פשוט לתעדף אמצעים אחרים להקלה על הסבל.
האגנוסטיות המוסרית הזאת כנראה נובעת מהעובדה שהטוענ לא באמת רואה בהולדה פעולה הפוגעת באופן ישיר, מפורש ומשמעותי במישה אחר ומביאה למות. כדאי להתייחס לנקודה זו.
#55
העניין הוא לא רק הילד שנולד! הבאת ילדים לעולם מועילה לאחר ומשפרת את החברה.
אין ספק שיצירת חיים עשויה להועיל לנשים ולחברה. מי שיצרו חיים יכול לשאוב מכך תחושה של סיפוק והגשמה, וכן להנות מתמיכה - פיזית, כלכלית ואחרת - בגיל מבוגר. הבאת לעולם של מישה יכולה להועיל גם לאחר באמצעות מערכות יחסים משמעותיות, ובאופן יותר עקיף באמצעות תרומת לשרשראות אספקה ומוסדות שונים (כמו בית-ספר לשפות או המערכת הרפואית).
אולם השאלה הרלוונטית היא האם היתרונות האלה מצדיקים את יצירתה של ישות שתסבול ותמות. האם אין לנו בעיה להשתמש ביצור תבוני כאמצעי להשגת מטרותינו (מבלי שיש לו ברירה)? ואם שימוש כזה הוא המצב הקיים, האם לא ראוי לנסות ולהתרחק מפרקטיקה זו במקום להנציח אותה? האם אנחנו בסדר עם כפיית סבל משמעותי ומוות על מישה אחר (ובמיוחד מישה תמימ ופגיע) כדי להשיג את מאווינו האישיים?
האמת היא שאנו חיים בעולם בו נשים לא תמיד צריכ להתמודד עם ההשלכות האתיות של מעשיה. מה שפוטר אות לעתים קרובות הוא הבורות והאדישות בחברה שבה, למרבה הצער, רוב הנשים אפילו לא מודע לקיומן של השאלות שלעיל.
#56
מתנגד להולדה צריכ לקבל הרג של כל מי שנמצא במצב של שינה או תרדמת.
התירוץ הזה (למעשה זה יותר ביקורת על אנטינטליזם) אינו טוען שאנטינטליסטים רוצים לשים קץ לחייהם של נשים בתרדמת, אלא שההתנגדות ליצירת חיים מחייבת אותך מבחינה לוגית לתמוך בהפסקת חיים במקרים בהם תודעתו של היצור החי מושהית (למשל במצב של שינה או תרדמת). זוהי מסקנה שגויה. בעוד נשים מסוימ שהם במקרה גם אנטינטליסטי עשוי להחזיק בדעות מסוימות בנוגע למוות, אין השקפה אחת מסוימת הנובעת באופן לוגי מאנטינטליזם. לפני שמגיבים, כדאי לברר מדוע הטוענ מאמינ במסקנה הלוגית שהציג. עם זאת, הדברים הבאים עשויים להיות שימושיים אם מחליטים להגיב.
כדי להתייחס לטענה עלינו לחזור ליסודות העומדים בבסיס העמדה האנטינטליסטית. אפשר לומר ששני דברים מרכזיים עומדים בבסיס ההתנגדות ליצירת חיים בעלי יכולת חישה: 1) המנעות מגרימת סבל משמעותי, ישיר ומפורש על אחר כשניתן להימנע מכך. 2) המנעות מקבלת החלטות מיותרות שמסתכנות בגרימת סבל משמעותי, ישיר ומפורש על אחר ללא הסכמת. קטיעת חיים בעלי תודעה, גם אם היא נמצאת במצב מושהה, מפרה את שני התנאים הבסיסיים האלה. אמנם המוות איננו מצב שטומן בחובו פוטנציאל לסבל, אך לא כך המעבר מחיים למוות. להרוג מישה זה לכפות עלי את המעבר מחיים למוות. ללא תלות בהגדרה שלך לנזק או בשאלה האם המוות עצמו מהווה נזק להשקפתך, קטיעת חיים מכוונת זו החלטה לשים מישה במצב המכיל פוטנציאל לנזק. יש המון אי-ודאות בנוגע לרמת התודעה, התפיסה והמודעות של הנשים במצבים האלה, ועוד לא ידוע אם יש לה רצונות שניתן לסכל. כל זה אינו בר-השוואה לאי-קיום; לפני שנשים נוצר ה לא נמצא באיזה מצב קיום טרומי, יש רק חוסר-קיום.
יש לציין גם שלנשים, אפילו במצבי תודעה מושהים, יש מחויבויות כלפי אחר. למישה במצב של שינה או תרדמת עשויים להיות ילד, והריגת תביא לכך שהא לא וכל למלא את מחויבויותי. יתכן גם שהא נמצא בתהליך עבודה על משהו שיועיל לאחר ויקל על סבל - תהליך שלא יושלם אלא אם מישה אחר יקח על עצמ לסיים את העבודה.
#57
נשים חזק יותר ממה שאת חושב, ה יכול לעמוד בסבל כדי להנות מיתרונות החיים.
כן, נשים יכול להיות חזק. רב יגיעו לסוף חייה, לאחר שחוו קשיים רבים, ויגיעו למסקנה שהחיים היו 'לא רעים‘. הבעיה היא שאף-אח מאיתנו לא קיבל בעצמ את ההחלטה להיחשף לקשיים האלה. האם זה נכון מצידנו להעמיד נשים בקשיים שה לא ביקשו (במיוחד כשזה נעשה רק כדי למלא את מאווינו)? זה שמישה חושב שנשים ה חזק לא אומר שזה יהיה נכון לגבי הצאצא של. וגם אם כן, האם יכולת להתמודד עם הקושי ולהתאושש ממנו מצדיקה את העמדת במצב הזה (או בסיכון למצב כזה) מלכתחילה?
ניתן לסכם את התירוץ הזה כמתן לגיטימציה להעמיד מישה שאינך מכיר ושאין לך נסיון אית (כי הא עוד לא קיימ) במצב שבו ייגרם ל נזק חמור ואז מות, באמצעות ההצדקה "נראה לי שהא עמוד בזה“. כל זאת כדי שהנה מאותם 'יתרונות‘ שלפני קיומ לא היו ל היכולת או הרצון להנות מהם.
#58
למה אני צריכ להקריב ולוותר על כל-כך הרבה בחיים שלי כדי למנוע סבל של מישה אחר?
התירוץ הזה באנוכיותו מבלבל בין מניעת סבל לבין אי-יצירת סבל, אך למעשה הבחירה לא להתרבות שייכת לאחרון. הבלבול נובע מההנחה שיצירת נשים חדש היא העדר פעולה. בעוד רב מאיתנו חונכנו לחשוב כך, האמת היא הפוכה:
אי-יצירת חיים היא העדר פעולה, יצירת חיים היא פעולה אקטיבית. המסגור הזה מאפשר לנו להבין שאי-יצירת חיים היא אי-יצירת סבל ולא מניעתו (שהרי הסבל לא היה קיים אם לא היינו נוקט בפעולה פיזית). (כדי למנוע סבל היינו צריכ להתערב ולגרום לכך שהסבל לא יתרחש בעוד שהוא היה מתרחש אם לא היינו נוקט בפעולה). כדוגמא נוספת, אם אני לא משתעשע במעשי בריונות כלפי נשים במקום העבודה, זה יהיה מוזר מצדי לטעון שאני "מונע סבל“ בכך שאני לא מציק לאף-אח; המסגור הנכון – כמו במקרה של יצירת חיים חדשים – הוא שהבחירה לא להתבריין היא פשוט בחירה לא ליצור סבל.
פן נוסף בתירוץ הזה הראוי להתייחסות הוא הרעיון שאי-הולדה היא הקרבה. עם כל האמפתיה לכך שחיי של הטוענ סובבים סביב משהו שאולי חומק ממנ עכשיו (כלומר הִתרבות), עלינו להיות נחושים. אין לראות אי-הולדה כהקרבה, כפי שכל (אי-)פעולה מוסרית לא צריכה להחשב כהקרבה. לדוגמא, אנו לא מתאר במונחים של 'הקרבה‘ מקרים בהם אדם לא נכנע לדחפיו המיניים בהעדר הסכמה מהצד השני. לצערו של אותו אדם, תשוקותיו המיניות נותרות ללא מענה, אבל אם הדרך היחידה לספק את תשוקותיו היא באמצעים לא מוסריים (כמו במקרה הנדון) – הם פשוט ייאלצו להישאר לא מסופקים.
אבל יש חדשות טובות! אם מישה כל-כך מחובר לרעיון של גידול צאצאים, תמיד קיימת האפשרות 'השניה הכי טובה‘ (מנקודת מבט של מי שרוצה ליצור מישה חדש) והיא אימוץ. ישנם מיליוני ילד ברחבי העולם שנוצרו אך נותרו ללא אפוטרופסות יציבה (כמו-כן חשבו על בעלי-חיים שאינם אנושיים).
#59
את פשוט איש חלש שלא מסוגל להתמודד עם החיים ואת מנסה למנוע חיי שגשוג מנשים חזק יותר.
התירוץ הזה הוא לא תירוץ אלא עלבון שראוי להתעלם ממנו. אך אם כבר יצאנו במטרה להפריך כל תגובה אפשרית לאנטינטליזם...
נצא מהנחה שהמשמעות של 'חלש‘ בהקשר הזה אינה קשורה לכוח פיזי אלא יותר לכוח הרגשי או הפסיכולוגי שמאפשר לעמוד במגוון האתגרים שהחיים מעמידים בפנינו. לפי קנה-המידה הזה (או כל קנה-מידה אחר) אנטינטליסטי אינם חלש כקבוצה. יהיו אנטינטליסי חלש, אך אחר יהיו מאוד חזק - בדיוק כפי שנטליסטי קיימ על מנעד החוסן. (למעשה, גם צאצאי של הטוענ עלול להיות 'חלש‘ בעיני – האם חשב על כך לפני שבחר להתרבות?) אם נסתכל על התכנים האנטינטליסטיים, הם לרוב שופכים אור על העוולות, הזוועות ושאר הדברים הקשים שעלולים להתרגש על מישה. ההתעסקות בנושאים האלה יכולה להיות קשה ומצריכה סוג של חוסן. תוסיפו לזה את התזכורת המתמדת לקיומו של הסבל בכל פעם שחברה מספרת בשמחה שהיא בהריון. במובן הזה אנטינטליסטי ה חזק, אבל כל זה מתקיים כמובן על ספקטרום, כמו במקרה של נטליסטי.
יש לציין גם שאנטינטליסטי רב רצו להביא ילדים לעולם, ואפילו ביססו את חייה סביב זה, לפני ששינו את דעת. זה לא פשוט לקבל מידע חדש שסותר את תפיסת עולמך, להכיר בכך שטעית ולשנות את התנהגותך העתידית כך שתעמוד בסתירה לרצונות חזקים הטבועים בך.
#60
אולי תתמקד במניעת הִתרבות של אנשים עניים? הם מביאים המון ילדים, ואנחנו העשירים מביאים פחות ילדים!
אולי הטוענ מקווה שהתירוץ הזה יתפרש כהצעה ל'מדיניות מעשית‘, אך סביר להניח שזהו למעשה ניסיון להסיט את תשומת הלב מאחריות האישית וממעשי אל אלה של נשים רחוק.
הערה: למען הסר ספק נבהיר שאנטינטליזם היא התנגדות ליצירת כל ישות בעלת יכולת חישה, ולא מוגבלת לתת-קבוצה של מין אחד (הומו ספיינס) - בין אם היא מאופיינת כקבוצה דתית, כלכלית, גזעית וכו'.
לענייננו, יתכן שהטוענ שבוי בסטריאוטיפים מיושנים שנובעים מחוסר הכרות עם הנתונים הדמוגרפיים. כשמישה מדבר על 'העניים‘, אולי הא חושב על מדינות עם אוכלוסיה גדולה והכנסה בינונית כמו הודו, בנגלדש וסין, אבל שיעור הפריון הממוצע של מדינות אלה הוא 2.18, 1.99 ו-1.7 בהתאמה [1]; למעשה, שיעור הפריון הממוצע של סין נמוך מזה של בריטניה וארה"ב [1]. אז לפני שאנו מפנ אצבע עדיף לבדוק את הנתונים האמפיריים של האוכלוסיות עליהן אנו מצביע.
יחד עם זאת, אכן קיימים מדינות ואזורים בעולם בהם שיעורי הפריון הממוצעים עדיין גבוהים משמעותית מהממוצע העולמי; אלו בדרך-כלל מדינות בעלות הכנסה נמוכה ביבשת אפריקה [1]. אל לנו להסתתר מעובדה זו, אך חשוב להבהיר שדמוניזציה של אוכלוסיות אלה אינה הולמת ואינה מוסרית. ישנו מגוון גורמים אפשריים לשיעורי הפריון הגבוהים – החל מתמותת תינוקות ועד חוסר גישה לאמצעי מניעה יעילים – ואם נזהה אותם נוכל לתמוך במדיניות או בקמפיינים המטפלים בהם, ובכך לסייע בהורדת שיעורי הילודה גם באזורים אלה.
בעוד שדמוגרפיה היא נושא מעניין לדיון, היא בעיקר הסחת דעת מהאחריות האתית של בן או בת השיח. אם הא רוצה לנצל (בעקיפין) את מצוקותיה של אחר כשעיר לעזאזל שאמור להצדיק את בחירת להתרבות, הא צטרך לשקול מחדש ולשים תירוץ אחר על השולחן.